B.logi

אני מסתכלת על המסך ולא מאמינה. האיש עם החיוך שקיבל את פני תמיד כשעברתי בתחנת האוניברסטיה נהרג. אני לא מבינה איך זה ייתכן, שאיש צעיר ונחמד אב לילדים המקסימים, לאישה היפה לא ישוב אליהם עוד.

ואני, מי בכל הסיפור? רק נוסעת עוברת בתחנת האוניברסיטה בדרך להורי בב"ש, שבכל פעם, ידעתי, יצפה לי החיוך, ה'מה נשמע' האמיתי, כמה מילים על מה שקורה, הלצות, וממשיכה בדרכי.

ככה זה היה שנים. אחת לשבועיים הייתי עוברת שם לוקחת הרכבת לב"ש כדי לבקר את הורי, במשך השנים אבי חלה, נפטר, אימי הכבירה שנים בבית האבות, אף פעם לא סיפרתי לאן ומדוע אני נוסעת, לא חקרתי את אייל בשאלות אישיות, רק נהניתי מכך שהוא יהיה שם, איש טוב באמצע הדרך, וינהל שם את העניינים על הצד הטוב ביותר, ברוגע בחיוך ובחכמה.

היכרתי אותו כשאיזה מפגע בטיחותי הכאיב לי כהוגן בעצירה קשה של אחת הרכבות כשהיגעתי לתחנה. חיפשתי מיד את מנהל התחנה, אמרו לי 'אייל' ניגשתי אליו וסיפרתי לו, ללא התלהמות. התגובה שלו הרשימה אותי, הוא לקח לתשומת ליבו, לא מיהר לזרוק עלי חזרה את האחריות, ללגלג על קלמזינס שלי כביכול. אלא דאג דאגה אמיתית.

ואחר כך בכל פעם שהיגעתי דאג לשלומי ושהמקרה לא השאיר עלי את חותמו, ולא נפגעתי בשום צורה. ובמשך הזמן נשכח המקרה ונשארה הידידות הלא מכבידה הזו, העוגן הזה שבין הנסיעות ידידות קורקטית.

מה שכן השאיר עלי את חותמו הוא החיוך של אייל, שיכול היה להיות בני, או אחי הצעיר, שלמרות שלא סיפרתי לו דבר אישי, לא על סיבות אף אחת מהנסיעות, מטוב ועד רע (כי בשביל מה? דברים עוברים, אני שוכחת, וברבות ימים מזכירים לי דברים ששכחתי, שהתגברתי. מיותר לטעמי) תמיד החיוך האמיתי והחם היה שם, האספרסו הקצר כבר היה מוכן כשהיגעתי לעמדת המזנון. והחיוך של אייל.

חיוך שלא אזכה לראות יותר. עצוב לי. על האיש הצעיר, הנעים, הנחמד והאינטליגנטי, על ילדיו המתוקים, על אישתו, על משפחתו. עצוב לי לדעת שהוא כבר לא יהיה שם. איש שעתידו המבטיח נקטע בגלל רשלנות.

איש ששנים דאג בצורה הטובה ביותר לבטיחותם ושלומם של נוסעיו מי יאמין שככה אונה לו.

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1027872

 3.1.2014

האיש שדאג לבטיחותם של אחרים  

יענק'לה רוטבליט מוכר מהשירים לקחת את ידי בידך; באה מאהבה; אני שוכב לי על הגב; שבתות וחגים'; שיר לשלום; אמא אדמה; סוס עץ; קפה טורקי; צא מזה; ממכלול שיריו אני הכי אוהבת את סוף לסיפור. לחן וביצוע יהודית רביץ. הלחן והביצוע אלמותיים לטעמי. 

א. 'חוזה לך ברח'

שיר שתמיד סיקרן אותי, רציתי לקרוא בו לעומק אבל דחיתי, חששתי, עד שזוג נעימים 'התקילו' אותי, וביקשו את חוות דעתי לשיר:

מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: שלום חנוך

הגמדים מוצאים מקלט באגדות 
צללים כהים פוסעים אט אט אל תוך הלילה 
באור לבן מאחורי דלתות כבדות 
שם בבתים גבוהי קומה העיר סגורה לה. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח 
הלילה הוא אפל כל כך. 

הבהוב סיגריה שם בחושך מאדים 
מתוך היער האפל הזה לפתע 
וסינדרלה ממתינה לגמדים 
וברחוב רובץ החטא ליד כל פתח. 

מתוך בתים גבוהים הגמדים כולם 
פתאום באים אחד אחד אל סינדרלה 
כי סינדרלה היא האגדות כולן 
כי אין אחת באגדות אשר תדמה לה. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח... 

שומר נפשו נמלט, שומר נפשו תמים 
כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח... 

והם שבים אל הבתים גבוהי קומה 
והם חומקים אחד אחד מתוך היער 
רק סינדרלה עוד ניצבת במקומה

ב. קריאה ראשונית

בקריאה ראשונה קפצו לעיני סינדרלה, החוזה והגמדים ולא הצלחתי לחבר ביניהם חיבור של משמעות. מכיוון שכך, פירקתי משפט משפט ועכשיו זה יותר מובן לי.

הגמדים מוצאים מקלט באגדות 
צללים כהים פוסעים אט אט אל תוך הלילה

לאחרונה אני לומדת ניטשה, לכן המוטיבים שלו הם שעלו ראשונים על דעתי בקריאה של השיר. המוטיבים של הגמדים והצללים. ניטשה קורא לאנשים הקטנים כך כי אינם מבינים ובוחרים לברוח לסדר המופלא של האמונות תפלות. לאגדות. גם האמונה באל לדעתו של ניטשה היא אמונה תפלה

הצללים, הם לא הדבר האמיתי, הן האמונות התפלות החוזרות ליער האפל, שם מקומן.

באור לבן מאחורי דלתות כבדות 
שם בבתים גבוהי קומה העיר סגורה לה

ניטשה אמר שיש הממצמצים באור השמש, שלא כל אחד יכול לראות את האור, בשיר מוזכר אור מלאכותי, הגמדים מתחבאים במשהו שהוא תחליף לאור האמיתי, הם לא רואים את התבונה, את האור, אלא מה שנראה להם כתבונה והיא מלאכותית מתעתעת

האנשים הבורחים ליער והחומקים מהיער לעיר - חד הם. ועכשיו ההמשך מתחיל להתבהר לי:

מתוך בתים גבוהים הגמדים כולם 
פתאום באים אחד אחד אל סינדרלה 
כי סינדרלה היא האגדות כולן 
כי אין אחת באגדות אשר תדמה לה

הם ממשיכים לבוא אל סינדרלה לחפש את הגאולה ולא מוצאים

והם שבים אל הבתים גבוהי קומה 
והם חומקים אחד אחד מתוך היער 
רק סינדרלה עוד ניצבת במקומה 
כשהם בורחים לאגדות סוגרים השער

סינדרלה - והאגדות כולן, יש להן כוח והכוח הזה עומד במקומו אין שם תקווה לשינוי, הן לא תבאנה את השינוי והפניה אליהן אבודה מראש.

שומר נפשו נמלט, שומר נפשו תמים 
כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים

ולכן בעיר אין לחפש או למצוא את הגאולה. מעניין שגם ניטשה אמר שיש לצאת מהעיר אל אור השמש, אבל יחד עם זאת אור השמש אינו מיועד לכולם, אינו מיועד לממצמצים, אלה שאינם יכולים, אינם מסוגלים, או חוששים לפקוח את עיניהם לאור האמיתי. לאמת.

פרשנות שלי: ועכשיו אנחנו (הקוראים) נשארים עם סינדרלה, רוצים להצילה, אבל היא כמו האגדות כולן, מחזיקה מעמד, באותו מקום, דורכת במקום, מי שבא אליה לא נגאל, לא רואה ולא יראה את האור.

מוטיבים של עיר שמצאתי בשיריו של רוטבליט:

צומת עלעול 
וְיָמִים שֶהָיוּ לְיָמִים שֶיָבוֹאוּ 
מְסַפְּרִים כִּי יֵש עִיר שֶעוֹלָה מִן הַחוֹל 
וְכָל הַתּוֹעֶה בֵּין עֵילָם לְבֵין תֹהוּ 
עָלָיו לְהַגִּיעַ לְצֹמֶת עַלְעוֹל

דברי אלי בשפת האהבה 
שְׁאוֹן הָעִיר 
מִלִּים מַכְבִּיר 
עָשָן וּמְנוֹעִים 
אוֹרוֹת כָּזָב 
רִיצַת הַשָּוְא 
מִרְדַּף תַּעְתּוּעִים 

ריח של מהפכה 

אַבְּמִשְחַק כּוֹחוֹת הַשּוּק 
אֲסִימוֹן אֶחָד שָׁחוּק 
מִקְּפְסָא רֵיקָה מַרְעִישׁ בְּחֹזֶק 
בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה 
שָׁם חוֹשֶׁבֶת הַתְּבוּנָה 
עוֹד מַאֲמִינָה שֶׁיַּטּוּ לָהּ אֹזֶן  
 

השיר על אהבת הגנב הליצן והמלך  

אַגָּדָה אוֹר נֵר גּוֹוֵעַ רַחַשׁ רוּחַ קֶרֶן סַהַר 
תַּמּוּ מְחוֹלוֹת הַנֶּפֶשׁ נִרְדְמוּ שֵׁדֵי הַיַּעַר 


וְהַמַּוֶת שֶבַּפֶּרַח הַנּוֹבֵט בִשְׂדֶה הַקְּרָב 
אֵין מוֹצָא אָמְרָה הַדֶּרֶךְ - תִּפְסוּ אֶת הַגָּנָב 
הַלֵּיצָן הָיָה לְמֶלֶךְ 
כִּי לָבַש אֶת צֵל הָאָב

ג. פירושים יפים לשיר 'חוזה לך ברח' שמצאתי ברשת:

http://cafe.mouse.co.il/topic/164391/

ד. ארספואטיקה. מה שאמר רוטבליט על מפרשים:

מילים מילים 

מילים מילים עפות ברוח 

מתפוצצות כזיקוקי דינור 
שהשומע כבר אינו בטוח 
אם הוא הבין נכון את הסיפור 

והנה מה שאמר רוטבליט על חוזים:

אדון משורר 

משחקי המילים הריקות המילון הסחוט 
מה קרה לגלימת הנביא לשופר השליחות 
עם הספר הולך לאיבוד בסביבה בלי נייר 
ולך אדון משורר אין מה לומר. 

יצא לאור הפרויקט החדש של רוטבליט וצעירים

מי שיספיק לראות הערב את המופע ירגיש שאנחנו יכולים להיות עם אחד, שאפשר לנתץ מחיצות. באמצעות האמנות, באמצעות הלב. אנסמבל כעת - מארש לקבצנים מופע מחול מעניין מודרני חוצה תרבויות. המוסיקה מאז ומעכשיו, כשרון מחול, כוריאוגרפיה מרנינה, מתקדמת ומרתקת. חבורה ירושלמית מקסימה.

ואם לא הערב ב'מחסן' בנמל יפו, מקום נפלא לבילוי, שימרו על קשר עם הלינק המצורף ותוכלו לראותם בירושלים וברחבי הארץ

 מארש לקבצנים http://www.docdance.com/%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%A9-%D7%9C%D7%A7%D7%91%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%9D.html 

מי שליבי יוצא אליהם בימים אלה הם האנשים המנותקים מחשמל. אני מנסה לדמיין לעצמי כיצד הם עוברים את הימים והלילות, בקור מקפיא ללא חימום וללא אור.

ראיתי כמה תמונות של אנשים מתחת לשמיכות, ללא מים, וללא אספקת מזון, אבל אני בטוחה שלכל משפחה מהמשפחות האלה הסיפור שונה. אין אפשרות לצלמם ו/או לראיינם ללא חשמל, ואם יש אפשרות, זמנית, של אייפון, הרי להטעינו בהמשך אי אפשר, אין להם גישה למחשב, לעדכן בפייסבוק, בבלוגים, וליבי יוצא אליהם.

איך מחממים תינוקות? איך מתחממים קשישים? ואם הדבר היחיד שפועל הוא הגז, האם הם אופים על מנת להתחמם? ובכלל למי יש היום סיר פלא? האם מישהו מצא לעצמו בבוידם בקבוק גומי חם? ואם מצא אולי הוא כבר דולף?

ומה קורה למקרר?  כשיש הפסקת חשמל הדבר הראשון שמדאיג הם המצרכים במקרר, ומחפשים לאפסן אצל שכנים עד שהעניין יתוקן וכשכל כך קר מה עדיף להשאיר המקרר פתוח או סגור?

ואם אפשר היה לתקשר עימם, האם היו יכולים בכלל לדבר מרוב קור? וכמה טוב היה לנחמן שי שלא הפסיק לשפשף ידיו בשידור כי לקח לו זמן כה רב להפשיר באולפן, בשידור החי, הוא סבל אמנם כמו יתר התושבים הקפואים אבל הייתה לו הפריבילגיה להגיע לאולפן לספר אבל גם להתחמם תוך כדי. וכמה טוב היה לו היה יכול לאסוף מעט חום בדלי לבני ביתו.

ראיתי גגות שקרסו, ונזכרתי איך היו אנשים שליגלגו אצלנו בשנים האחרונות, על האנשים הבונים גגות משופעים, כאילו מה אנחנו? אירופה?

ואני רוצה שייגמר הסיוט הזה, ולשמוע אותם מספרים איך הסתדרו, ומקווה שיישארו גם חוויות נעימות למזכרת מכל הסיוט הזה.

חדשות10

השמיים התבהרו, כבישים נפתחים, המדינה חוזרת לשגרה - אבל עבור רבים, הסערה נמשכת והם עדיין נצורים בבתים. הנה סיפורן של שלוש משפחות כאלה >> http://bit.ly/1bQP5iF

---

לפני כשלוש שנים פתחתי את הבלוג מתוך מטרה להשמיע את קולי ומתוך תקווה שאזכה לקוראים. הקטעים הראשונים שהכנסתי לבלוג היו קטעים שהופיעו בעיתונות הכתובה.

כל קטע ששלחתי לעיתונות פורסם, גם כשהתחלפו עורכים. אך מכיוון שבתקשורת הכתובה החלו אז צימצומים, הבנתי שהדבר הבא הוא האינטרנט, שמעתי על ישראבלוג, והחלטתי לנסות.

לאחרונה קובעי המדיניות בישראבלוג הפסיקו לשתף את הקטעים שלי בערוצים המיועדים לשיתוף נרחב, מספר הכניסות, ז"א הקוראים נעצר, ובשבועות האחרונים אפילו נטמעים הקטעים שלי במעמקי הרשת, ומתפיידים להם אט אט לחלל האין-סופי הזה.

תיסכול.