כל הדבר הזה פה, זה שלי.

דברים טובים:

הבנתי סוף סוף מה אני רוצה ללמוד.

והתקבלתי לבית ספר טוב ללמוד את זה.

חיפה נראית לי עיר מגניבה,

והשכר דירה שם זול,

ויש ים.

וזאת התחלה חדשה ואני נרקומנית של התחלות חדשות.

ויש לי אלון,

שהוא החבר הכי טוב שלי והאהבה הכי גדולה שלי ומה שיש בינינו זה הדבר הכי חזק שקיים.

ואנחנו מאוד רוצות לגור ביחד.

דברים לא כל כך טובים שאני לא רוצה לקרוא להם רעים:

אני מרגישה חוסר מסוגלות לדמיין חיים בלעדיו.

אבל אני גם לא מרגישה שאני עד הסוף בשלה לעבור מחיי רווקות לבחורה שגרה עם הבנזוג שלה.

נסיעות. נסיעות ארוכות.

לא בטוח שאפשר ללמוד ככה כמו שצריך.

גם בתל אביב יש ים, אבל השכר דירה גבוה.

חברותים. הולכות ומתמעטות. בכל מקום שאני מגיעה אליו יש לי חברות. אבל הבעיה שאני לא נשארת שם, והן מתפוגגות.

4 שנים של נסיעות? טירוף

בתל אביב יהיו לי יותר חברות (עוברת לדברים טובים כנראה)

ואהיה קרובה לאמאבא

ולירושלים, ששם חלקים נרחבים מהלב שלי נמצאים

מצד שני לא יהיה לי זמן בכלל

ואולי אלון יתקבל לרפואה שנה הבאה,

וזה יכול לקרות גם בבאר שבע או בירושלים

ואז?

אני לא רוצה לדחות את הלימודים בשנה

אני רוצה להיות החברה הכי טובה של עצמי

להתחבק איתי חזק ולשאול מתוקה יפה שלי, מה את הכי רוצה?

אני רוצה ללמוד

ליצור

לחשוב

לכתוב

אני רוצה אהבה חזקה אבל עכשיו כבר יש לי

ובכל זאת ריק לי

אני רוצה להתחיל ללמוד עכשיו

לא רוצה לחכות

צרות של עשירות

מרגישה כבר מבוגרת ממש.

כן אני בת 24,

וזה לא מבוגר, אני יודעת

ואני גם יודעת שהארץ מלאה באנשים שלא היו ילדי שמנת

כל מיני חלומות פריווילגים שלי על להיות אמא צעירה

או מעצבת צעירה

אולי הם לא רלוונטים

יש בי הרבה סתירות פנימיות

בלב שלי אני בונה עולם חדש נקי בלי תארים, בלי מגדר, לפעמים גם בלי בגדים,

רק אחד בטבע, האשה והאדם ואלוהים

אבל חוזרת אל הקרקע ואני עדיין בעולם הישן

הציפיות של כולם ממני הפכו להיות הציפיות שלי מעצמי

והנה אני חולמת על חשבון בנק תפוח ותינוקות

מה הקשר.