אז חלקכם שקוראים פה כבר יודעים את תכנוניי הגדולים לאחר השחרור (לפתוח חברה, להשיג השקעה, וכו' וכו') וגם את הרעיון שעומד מאחורי זה.

לפני כשבוע יצא לי לספר על זה לחברה מהצבא, שעומדת לקראת שחרור ומנסה להחליט מה לעשות עם חייה - כאילו אין שום כיוון שממש מושך אותה, והעיסוק הנוכחי שלה לא מכניס בה להט רב, בלשון המעטה.

זאת חברה שאני מאוד מעריכה את דעותיה, בחורה חריפה ואינטיליגנטית בטירוף. כדי לתת לה דוגמא שלא חייבים להיתקע בחיים עם הכיוון הנוכחי, סיפרתי לה מה אני הולכת לעשות, מאיפה הרעיון בא ומה החזון שלי שעומד מאחוריו.

בפשטות.

היא הקשיבה לי בריכוז, ולא לקח לי הרבה זמן להסביר, ואז חיבקה אותי ממש ממש חזק.

זה היה רגע חזק.

היא היתה חייבת ללכת.

אחרי שהלכה היא שלחה לי הודעה - "את מדהימה בעיני. זהו. את אמיצה. את מישהי שאני פשוט מסתכלת עליה כדוגמא ומופת. שתדעי"

ואני כהרגלי מנסה להדוף מחמאות שנשמעות לי מוגזמות, אבל באיזשהו מקום שמחתי שנתתי לה השראה מסוימת.

אתמול היא שלחה לי קישור לסרטון ביוטיוב של איזו מאמנת אישית שמעבירה הרצאות עם הומור ציני וחריף.

"אני רוצה להיות כמוה", היא כתבה לי, "מה את חושבת?"

נעזוב עכשיו את המשך חילופי הדברים ונתמקד בנושא שעליו רציתי לכתוב את הפוסט (עד עכשיו זו היתה הקדמה, חיחי)

אותה מאמנת אישית מספרת איך פעם הלכה לדאלי לאמה, ושאלה אותו את השאלה הבלתי צפויה "מה הסוד להצלחה ואושר".

הדאלי הנחמד (מי שזה לא יהיה) ענה בפשטות - keep it simple.

ואני רוצה להגיד לכם - זה כל כך נכון. שמירה על דברים כפשוטים, הופכת את כל החיים לקלים יותר, נותנת להם לזרום, מביאה לכם השלמה ומאפשרת לכם לאגור כוחות לדברים הקשים והמסובכים באמת. כמה אנשים אתם רואים מסביבכם שמבזבזים אנרגיות על שטויות? כמה אנשים לוקחים ללב דברים טיפשיים רק בגלל עודף פרשנות? לכמה אנשים נהרס כל הבוקר/היום/הערב רק בגלל שמשהו לא הסתדר כמו שרצו, שמישהו אמר עליהם משהו או שהם דרכו על קקי או נתקעו בפקק או קיבלו מכה בזרת מהרגל של השולחן?

לא חבל?

אנחנו חושבים שאנחנו לא מצליחים להשיג אושר, אבל האמת היא שאנחנו מונעים אותו מעצמנו.

כשמפסיקים לקחת קשה את הדברים הקטנים והמבאסים, פתאום יש מקום וקשב לראות את הדברים הקטנים והיפים שבחיים. פתאום אפשר לצחוק יותר, אפשר בכלל להבין בדיחות! אפשר לחייך למראה ילד ברחוב שרץ אליך בפראות במקום במקום לנעוץ בו מבט זועף, אפשר להנות מהחום הנעים של קרני השמש במקום להתבאס כמה חם בנובמבר.

אפשר לחיות.

ועכשיו אחרי שדיברנו על אושר, אפשר לדבר על הצלחה.

(כל מה שאני כותבת פה אגב לא נאמר בסרטון (חוץ מתהליך השאלה והתשובה) אלא פרשנות אישית שלי, שלא תתבאסו על הדאלי שהוא מוכר לכם שטויות. הנ"ל נכתב מתוך הניסיון העשיר שצברתי בחיי בנושא הצלחה, בכל תחומי החיים, כמובן)

אז איך פשטות מביאה להצלחה - בעיניי - 

לכולם יש רעיונות. הרבה אנשים מציבים לעצמם מטרות. אז מה מבדיל את אלו שמצליחים מאלו שלא?

דבר ראשון, הרבה אנשים נוטים לשפוט את האמת הפנימית שלהם על סמך התגובות מהסביבה. גם אני לפעמים. אנחנו נוטים לחשוב שאם אחרים אומרים אז הם יודעים, גם אם עמוק בפנים אנחנו יודעים יותר טוב. אבל אנחנו שוכחים דבר חשוב - הראייה שלהם מוגבלת! אסור לשפוט את האמת הפנימית על סמך התגובות של הסביבה.

דבר שני, לחשוב על רעיון זה אולי קל, אבל לבצע זה כבר מתחיל להיות מסובך. אבל אם שומרים על הדברים פשוטים, פתאום הדרך נהיית הרבה יותר ברורה! בטח שמעתם על כל העצות שאומרים לפרק מטרה גדולה ליעדים קטנים, ואז להגשים אותם אחד אחד. כשאני מרגישה שהחיים שלי הולכים ומסתבכים, אני מנסה להסתכל עליהם כמו רצף של בעיות קטנות. מפתרון אל פתרון. יש בעיה, פותרים. עוד בעיה, פותרים שוב. צעד צעד.

ולפעמים צריך להסתכל קדימה רק יומיים שלושה - לא יותר מזה. כשמסתכלים שנים קדימה זה יכול להיות מפחיד ומייאש כל כך שזה יגרום לנו לקפוא במקום ולשאול בשביל מה זה טוב.

ודבר שלישי, סיפורים. אחח, כולנו כל כך טובים בלספר סיפורים. לעצמנו, לאחרים, לכל העולם. וגרוע מזה, אנחנו מוכנים לעבוד מאוד קשה כדי לשכנע את עצמנו שמה שאנחנו אומרים לעצמנו הוא באמת נכון. אנחנו מספרים למה אנחנו לא יכולים, ולא נצליח, ולמה זה לא יעבוד. ואנחנו מוכנים להשקיע מאמץ ולדבר על זה מספיק עד שאשכרה נתחיל להאמין לעצמנו. וככה רעיונות וחלומות מתפוגגים.

וכל זאת היה הרבה יותר קל, אם היינו מסתכלים על הדברים בפשטות - צעד אחר צעד. פתרון אחר פתרון. לאט ובטוח, אל הכיוון הכללי, לשחות לכיוון המצוף אבל להרים את הראש מידי פעם כדי לבדוק שאנחנו עדיין בכיוון.

וגם כשנכשלים וכשדברים לא מסתדרים כמו שרוצים - לקחת בפרופורציות. לא להסיק מזה כישלון על כל הדרך. בתואר שלי נכשלתי 6 (!) פעמים במבחן במרוכבות, כל פעם היתה כואבת יותר מקודמתה, שלא לדבר על שאר הנכשלים הזוהרים שלי, אבל ידעתי שמתישהו אהיה חייבת לעבור.

פאק, אני מקווה שלא נשמעתי כאילו אני מטיפה. שונאת הטפות. לי בעצמי יש עוד הרבההה מה להשתפר בדברים האלה :)

בקיצור, אנשים שמאמינים בפשטות, אשריכם.

נ.ב - הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להחליף את התמונה בבלוג למשהו עדכני יותר, מרענן יותר ומיני פחות (מסתבר שכל המבטים התנקזו למקום אחד והוא לא העיניים שלי, אבל אי אפשר להאשים). אז אי שם על חופי אי נידח בברזיל, כי באמת, אכלו ושתו כי מחר נמות.