אפשר לראות דרך עורם השקוף של אנשים,

כשהם מאזינים למוסיקה קלאסית.

אפשר לשמוע את קצב נשימותיהם, מואט בהדרגה,

אפשר לראות את מצחם המכווץ נרפה והופך חלק,

אפשר להרגיש את הלמות ליבם הופכות כמו לשיר, כשליבם מתכווץ ונרפה בקצב אחיד, בריקוד מושלם.

אפשר לראות את מחשבותיהם,

שהרי הם לא חושבים במילים אלא בתמונות,

כי לפעמים המילים לא יכולות לתאר את מה שהמוסיקה גורמת לנו לראות.

ובמחשבותיהם נופך קסום של שלווה,

של אהבה,

של המקום הבטוח והרגוע שלהם.

אולי גם המנחם.

ואם מסתכלים טוב טוב,

אפשר גם לראות את עפעפיהם נרפים,

ואת המבט שהופך מעט מזוגג,

כמעט ללא תזוזת פנים נוספת כבר אומר משהו אחר ממה שאמר לפני כן.

אפשר לטייל בין הרגעים הכמעט קדושים,

הנקיים מלחץ וחרדות היומיום,

שנולדו ממש עכשיו וטרם הספיקו להתלכלך מהחיים.

תחת עורם השקוף של כל האנשים,

שמאזינים למוסיקה קלאסית,

אפשר לראות,

את כל מה שהיינו רוצים להיות.