רק רציתי לעבור פה לפני שאני עוזבת ולהגיד

בייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

תחשבו עליי כשאוכל אותי כריש, או כשאתם אוכלים כריש, או כשאני אוכלת אתכם 0_0

אני טסה עם תחושות קצת מעורבות,

מצד אחד בורחת,

מצד שני רצה בחדווה לעבר ההרפתקה

תשאלו ממה אני בורחת?

מאותו דבר, כמו תמיד

מהעבודה, מהשגרה, מהחיים

מהשממה

ובטח לא תשאלו לעבר מה אני רצה בחדווה, אבל אגיד בכל זאת:

אל הזכרונות שאני הולכת לייצר שישמשו לי מקור אור בימים אפרוריים,

אל הסיפורים שאספר אח"כ לחברים וישארו תלויים לנצח בשרשרת על צווארי (אהם),

ואל התחושות שלא יוצא לי לחוות ביומיום - פחד טהור, אדרנלין, אופוריה, התעלות חושים.

אני יוצאת מאזור הנוחות

והולכת לאזור ההעזה

כי תכלס, ביננו,

שם קורים הדברים המעניינים באמת.

החיים הם משחק,

אפשר לבחור ולשחק

או לשבת בצד, ולהסתכל

ועכשיו תורי :)