אריק איינשטיין

באמת שאני לא יודעת איך לנסח את זה...את כל הפוסט הזה 

בדרך כלל יש לי מה להגיד על הכל אבל עכשיו פשוט המילים לא יוצאות

לא בכיתי ככה מאז שסבא שלי נפטר

במקום מסויים אריק היה מין סבא של כולנו...איכשהו כולנו גדלנו עליו..תמיד היינו שרים את השירים שלו בגנים,בחתונות,בבר מצוות...הוא היה מן פסקול החיים של כולנו

ועכשיו מה ? איך ממשיכים מפה הלאה ?

מה עושים עכשיו ? מי יחנך אותנו עכשיו ? מי יחנך את דור העתיד שגם ככה עוד רגע קורס ונהרס ?

מה אמורים לעשות כשאבא והסבא של המוזיקה הישראלית מת?

אני רואה עכשיו פוסטים באינטרנט על תמונות שלו ואבל וזה פשוט מזכיר לי את רצח רבין...אף אחד לא באמת יודע מה לעשות עכשיו...כולם מרגישים מועקה כלשהי בלב

בוכים,

בשוק,

לא מוכנים להאמין,

לא נרדמים.

 או כולם ביחד,כמוני.

הוא היה התקווה של כולנו לעתיד טוב יותר במוזיקה..הוא היה ה-מוזיקה הישראלית הוא זה שהמציא את המושג.

בדיוק כמו רבין,הוא היה התקווה לעתיד טוב יותר גם במובנים אנושיים והומאניים וגם במובנים מוזיקליים.

באמת שלא משנה מה אני אגיד כלום לא ישנה את המצב הנוכחי או צורת ההתמודדות של כל אחד מאיתנו ומה שבטוח זה גם לא יספיק כדי להלל את אריק איינשטיין

האיש שגדלתי עליו,האיש שהשפיע עליי בצורה מטורפת,האיש שהיה שם בשבילי כשהיה לי רע,כשהיה לי טוב או כשסתם רציתי להתנתק מהעולם

מה אני כבר יכולה להגיד עליו ? כל מה שאני אגיד לא יספיק בשבילו כי הוא היה מעל ומעבר למה שמילים יכולות לתאר

זה לא הספד על אריק איינשטיין...זאת האמת עליו...לדעתי.

לא הייתי מעריצה מטורפת שלו..אבל הכרתי כל שיר שלו..בין עם זה "גברת עם סלים" ששרנו בכיתה ד' או בין עם זה "מה עושות האיילות" כשהרדימו אותי בגן ובבית

שלא לדבר על "שיר העמק" העמק שבו אני חיה,לומדת,גדלתי וגודלת....השיר ששרנו בסוף סיום ו'.במסיבת שורשים בסוף כיתה ז'.כשהעמק חגג 100 שנה

ועוד שירים שהשפיעו בצד האישי יותר...איכשהו הכל נגמר אצלו...בראש תמיד התגנן שיר שלו או משפט משיר בלי ששמתי לב אפילו...כי זה היה כל כך טבעי.

היית פסקול הילדות שלי,תיהיה ואתה פסקול ההווה שלי ופסקול העתיד שלי וכך גם של ילדיי