|
 כינוי:
בת: 29
קוראים אותי
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2012
תשובות לשאלון השבועי
אם היו מצלמים סרט על חייך - מי הייתה משחקת בתפקיד את?
לייטון מיסטר, או קיירה נייטלי בבלונד אודם אדום ושובבות חסרת תקנה. אני במכוון בוחרת את זו שאני רואה בה אותי ולא אחרים- שחקנית טובה יכולה להפתיע.
אם היו כותבים עלייך ספר - מי הייתה הסופר/ת שהיית בוחרת שתכתוב אותך הכי מעניין?
"הכי מעניין" זה מפתח השאלה. קרלוס רואיס סאפון, כי הוא היחיד שיתן לחיים הקלוקלים שלי נפח הרואי ומסקרן.
אם היו עושים סדרת טלוויזיה והיית משתתפת בה - איפה היא הייתה מתרחשת?
במקום מאוד הומוריסטי ואפל.
אם היו קוראים למנת אוכל על שמך - איזה מין אוכל זה היה?
מן ארוחת בוקר שמשלבת את המרכיבים המוכרים- מקושקשת עם גבינה צהובה, קוטג', עגביה ושמן זית- ויוצרים ממנה שילוב מיוחד ופשוט.
אם היו כותבים שיר לכבודך - מה המילים שהיה חובה להכליל בשיר?
תשוקה, זהו. אין לי יותר דרישות.
אם היית זוכה בפרס על מפעל חיים במי היית בוחרת לעצב את הבגד לשטיח האדום?
קיירה נייטלי, כי היא אחת היחידות שלוקחות את הרומנטיקה האיכותית האצילית ומוסיפה לה נפח מודרני ואמיץ.
אם היית אחראית למציאת נוסחא מדעית - באיזה מהמדעים היא הייתה?
מינית. אני חושבת שזה מפתח גדול מאוד באושר והייתי שמחה להמציא משהו כזה.
אם היו מציעים לקרוא לכבודך אירוע ספורט - באיזה אירוע היית בוחרת?
ריקוד שמשלב בתוכו ארוטיקה איכותית ומודרנית בלי פלצנות.
אם היית כתבת - איזה תחום היית מסקרת?
איזה לא?
אם ענית על כל השאלות - האם קיבלת כאב ראש מהשאלון?
דווקא כיף. יש מן תחושה שאכפת למישהו ;).
| |
גזלה אנושית
פעם קראו פה והעריכו אותי. ועכשיו...?
ומעולם לא ליטפתי אותך, אהבה שלי, קדוש, ארור. מעולם לא שמעתי אותך בתאורה של חדר שינה ומעולם לא נשמתי אותך בין השמיכות.
ואפילו,
לא נשמתי אותך בכלל.
זו לא האהבה שמדברת מגרוני
זו רק התפלאות על הגזילה האנושית הזו.
[האמת היא, שאהבה היא הדבר היחיד שניתן לכתוב עליו בקלות].
| |
מחשבות שחלפו בראשי ...4#
לסירוגין/ פריקות לשם עצמי, המכונה בקצרה *פ.ל.ע.
- באיזה מן יקום מעוות את צוחקת איתי ולא עלי?
- ולפתע היא ליטפה אותי, ליטוף ממושך מהכתף למרפק, הליטוף לא עשה לי כלום מלבד הרעיון שזה מה שנהגתי לייחל אליו כל השנתיים האחרונות בשינוי האדרת. ליטוף נעים, כמעט אסור, או אף מסוכן מזה- מותר, רק חברי, אכפתי ושפוי, שלא כמותי.
מפחידה המחשבה שהבלתי אפשרי לא מספק אותי, חסרה לי נואשות תלות.
כמה ריק יש בהקלה, חשבתי, והחיכוך הגופני הדל רדף אותי למשך שאר היום.
- *פ. ל. ע. - הספרנית אמרה שנוילנד בחוץ, משמע- אצל תלמיד אחר. היא נתנה אותו לפני החגים. משהו בתדמית המושלמת ביחסים בין הכותב לקורא נסדקה לי וצרמה לאזניי. "בחוץ, אצל תלמיד אחר". באיזו זכות אדם נמצא ביחסים כל כך אינטימיים עם סופר בזמן שגם אני שוכבת איתו, (עם הספר. גב אל כריכה, נחירה אל פסיק. )
אני נמצאת כרגע במונוגמיה ספרותית, שזה סוג עירום ייחודי כל-כך. משהו בי באופן לא מודע ציפה שנוילנד יעלם ממדפי הספריות עד הרגע שאסיים אל הלגימה הארוכה של המילים כמו מים קרים, ואשחרר אנחת קיפאון השפתיים. לעולם אל תזדהה איתו כמותי, אדון לפני החגים. לספר מגיעה אהבה גדולה אחת והוא יחלוק אותה איתי. זו התקווה, הציפיה. לרצות להיות העירום הכי יפה שנוילנד חלק איתו את הלילה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
