בעקבות הפוסטים הרבים מדי בנושא "דעות קדומות על בנות 12" שמופיעות בישרא לאחרונה, חשתי צורך להביע את דעתי בנושא ולהסביר לכן, בנות יקרות, אחת ולתמיד למה אני מתכוונת, באופן אישי, כשאני אומרת שאתן "בסך הכל ילדות קטנות שלא מבינות כלום מהחיים שלכן".
קודם כל אני רוצה להבהיר שההבדל ביני לביניכן, בנות ה-12, הוא 6 שנים בלבד. אני עדיין מחשיבה את עצמי כילדה קטנה שאין לה רבע מהניסיון של מבוגרים ממנה, ועם זאת אני עדיין מחשיבה את עצמי לבוגרת הרבה יותר מכשהייתי לפני שנתיים, ארבע שנים ובטח ובטח ש-שש שנים.
כדי להבהיר את הפואנטה שלי, אשתמש בציטוטים מהפוסט האחרון שהגיע למומלצים בנושא הזה שנכתב על ידי "מאיה פפאיה 3>". אני מתנצלת מראש במידה ומשהו ממה שאומר ישתמע בצורה כזו שתפגע ברגשותיה של מישהי מכן.
ועכשיו לנקודה שלי-
1. "אנחנו לא החלטיות, אנחנו לא יודעת מה אנחנו באמת עושות, מה אנחנו באמת רוצות.
זהו, שלא !"
זהו, שכן. אבל אל תטעו לחשוב שזה עלבון- כי זה באמת לא. לפחות לא בעיניי. תחילת גיל העשרה הוא גיל נפלא ונוראי כאחד- את מתחילה לגשש ולנסות לחדור אל עולם המבוגרים, אך בו זמנית את עדיין ילדה חסרת ניסיון שעוד אין לה את הכלים להתמודד עם מצבים שונים שהחיים יכריחו אותך להתמודד איתם. חוסר הכלים יגרום לך ליפול, לקום, לטעות, להיכשל- ומכל אלה ללמוד, להרכיב לעצמך את הכלים הדרושים לך להתמודדות, ולהצליח בפעמים הבאות. ככל שאתן רוכשות יותר ניסיון חיים, מתנסות ביותר דברים, חוקרות, מתעניינות- כך תלמדו יותר מהטעויות שלכן ותצליחו ותבינו יותר בפעם הבאה.
מאיה פפאיה הוסיפה וציינה כי יש לה חברה שיוצאת עם מישהי. כלומר- המשיכה המינית שלה היא כלפי בנות אחרות. טענה זו באה להוכיח את הנקודה שלה, לפיה בנות גילה דווקא יודעות בדיוק מה הן רוצות, אך למעשה מחדדת את הטענה שלי- שבנות גילה מתנסות בחוויות שונות, חוקרות ומגששות ובסופו של דבר מוצאות את מה שהן באמת רוצות. זה שיש לחברתה בת זוג, לא אומר שבעוד שש שנים היא עדיין תצהיר על עצמה כלסבית- עם כל הכבוד לביטחון העצמי שנדרש כדי ללכת נגד הזרם עם הנטיות שלה והאמונה שלה.
2. "תשננו טוב טוב: אנחנו לא פחות מוכשרות מכם, הערך שלנו הוא לא פחות משלכם, לפעמים אנחנו אפילו מסוגלות ליותר, אנחנו כן יכולות להתנשק, אנחנו כן קיבלנו מחזור - או לפחות חלקינו. עוד משהו שאמרתם שעוד אין לנו כדיי להיות שוות לבנות מבוגרות יותר ?
אנחנו בדיוק כמוכם ! "
מעולם לא טענתי שבנות 12 הן פחות מוכשרות מבנות 14, 16 או 18. מעולם לא טענתי שערכן פחות או שהן לא מסוגלות ליותר. מה שכן, אני תמיד טענתי ואני לא חושבת שאשנה את דעתי בנושא, שגיל 12 הוא גיל טוב להתחיל לחשוב על "דברים של מבוגרים"- כלומר כל העניין של רומנטיקה, סקס או אפילו שתייה חריפה. אבל מכאן ועד להביא את המחשבות לידי ביצוע- זה הבדל של שמיים וארץ. למה ילדה בת 12 צריכה למהר כל כך כדי לקבל את הנשיקה הראשונה שלה? היא חושבת שהיא יודעת מה היא אהבה? מה המשמעות של לאהוב מישהו, ולהיות במערכת יחסים בריאה? מה המשמעות של לעשות ויתורים, של הקשבה, של תמיכה, של תקשורת טובה (ולא, אני לא מדברת כאן על "שיואו התקשורת בינינו מה זה טובה! דיברנו אתמול איזה חמש שעות רצוף!!"), של בגרות נפשית שנדרשת לקשר שכזה?
זה שחלקכן קיבלתן מחזור, למשל, לא אומר שאתן כבר יכולות לשכב עם מישהו כיוון שבגרות מינית לא מעידה על בגרות נפשית. קשה לי להאמין שיש אי שם בעולם ילדה בת 12 שבאמת מוכנה, פיזית ונפשית, למה שהרבה מבנות ה-12 חושבות שהן מוכנות אליו. אני כן מאמינה שיש הרבה בנות 12 שחושבות שהן בוגרות מספיק בשביל להתנשק- אבל אתן (ואני באמת משתדלת שלא להכליל כאן, אבל אין לי ברירה) לא מבינות שהנשיקה היא לא העיקר כאן, אלא שהיא בסך הכל ביטוי פיזי למשיכה מינית ורגשית (לפחות בעיניי. אני לא רואה פואנטה בנשיקה בלי רגש).
אז כן, אולי זה דור אחר (למרות שלדעתי אנחנו בכלל נחשבים אותו דור, אבל שיהיה). אבל אני לא יודעת... בעיניי, ילדה בת 12 ששמה יותר איפור ממלכת דראג, ונועלת עקבים שאפילו אני לא הייתי נועלת לאיזו מסיבת בת-מצווה זה פשוט מגוחך.
בנות 12 יקרות ואהובות שלי- את ילדות. לא נשים. תנצלו את זה. יהיה לכן מספיק זמן להינות מהפלוסים ולסבול מהמינוסים של עולם המבוגרים.