שלווווום D;
טוב אז ככה, הבלוג הזה כבר היה בעבר בלוג סיפורים אבל אני מחקתי את הסיפור הקודם.
עכשיו החלטתי להחזיר אותו אבל חלקית כזה חח . הוא לא יהיה רק בלוג סיפורים או רק בלוג דיאטה או איך שלא תקראו לזה .
תקראו ת'שם של הבלוג - Me & My Life
זה אומר כל מה שמתחשק לי בראש לא 1 ?
אז החלטתי שאני יחזור לרשום סיפור בהמשכים כי אני אוהבת את זהD:
תמיד אהבתי וכנראה תמיד אוהב . עכשיו שמתי לב שבבלוגים של סיפורים בהמשכים לא כל הסיפורים אבל רובם זה על בנות , בנים , אהבה וכל השטויות האלה, עכשיו לא שיש לי בעיה עם זה אבל בוא נגיד שאני לא הבנות האלה עם כל הדרמה וזה . אני יותר אקשן וכאלה חח ^ ^
דברים מפחידים ומגניבים . עכשיו הסיפור שלי יהיה על הדברים האלה ואני מקווה שתאהבו (:
עכשיו אני יעשה הכל יחד , ירשום סיפור , ירזה , ויחייה את חיי אה ?
חחחח אז בוא נקרא לזה פרק 1 - אין כ"כ פרטים אבל אני מקווה שתאהבו את הכיוון ואת הרעיון :]
אאאז קבלו את הפרק הראשון : חזרה.
אני רצה,רצה הכי מהר שאני יכולה.
הוא אחריי והוא לא יעצור עד שהוא לא יתפוס אותי, זה מאוחר מידי,הוא לא ישנה את דעתו
הוא הולך להרוג אותי ואף אחד לא יכול להציל אותי.
רצה כמו מטורפת,לא מפסיקה לרוץ,מחפשת מפלט, מקום להתחבא אבל לאן שלא ארוץ הוא יהיה מאוחריי.
הוא מתקרב ,אני מרגישה את זה, הוא הולך לתפוס אותי.
תמיד ידעתי שזה יבוא לכאן,התחושה שאת הולכת למות ואף אחד לא יהיה פה כדי להציל אותך.
הם אמרו לי,כולם אמרו לי אבל לא הקשבתי, "פאק" מלמלתי מתחת ההתנפשויות החזקות.
האצתי את קצב הריצה וראיתי באופק את הנס שלי,המקום היחידי שאוכל להתחבא.
האור הבוהק ממנו קורא לי, אבל הוא נסגר לאט לאט והופך ליותר קטן,
מתנפשת בכבדות ורצה כשהוא כמעט מאוחריי.
אני יכולה להשבע שהוא נושם עליי,החרב שלו זזה בקצב אחיד עם הרוח ומשמיעה קול שנמצא שניות ממני.
אני רצה,ממשיכה לרוץ על חיי, כמעט שם אמרתי בליבי,את כמעט שם,קדימה.
"קדימה" אמרתי בכבדות וחוזרת על עצמי,כמעט שם.
מושיטה את הידיים כדי לקפוץ כשפתאום כאב צץ משום מקום.
כאב חזק וחד,מרגישה נוזל חם נוזל על היד השמאלית אבל ממשיכה לעוף באויר,
תוך שניות נופלת חזק על האדמה הרכה,נופלת על הפנים והכל שחור.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
התחושה הנעימה על העור גורמת לקצה שפתיי לזוז טיפה למעלה והופכת לחיוך קטן.
התחושה מזכירה זכרונות נעימים,זכרונות של העבר עם המשפחה אז כשהכל היה מושלם.
ומביאיה איתה את הזכרונות של מה שקרה,פותחת את עיניי בפתאומיות מהירה לעיניי הזכרונות.
הכאב שלא היה שם שניות ספורות מקודם מגיע,כאב צורם וחזק.
מרימה את הראש טיפה ומסתכלת על ידי המלאה בדם והחתוכה, מסובבת את ראשי ורואה חול
,בכל מקום רק חול והרוח שמלטפת את העור שלי.
נזכרת באירועיי אתמול ומתקוממת,מעבירה את רגליי לעמידה ומנסה להתייצב.
לאחר כמה שניות מצליחה לעמוד ישר ולקלוט מה מול עיניי.
חוף, חוף עם ים כחול עם נצנוצים שלוקחים את הנשימה כשאת נושמת.
השמיים הכהים הנטולי כוכבים,הצבע הכל כך עמוק שיכול לשאוב אותך לתוכו.
החול הרך,החול שנמצא בכל מקום,רעש הגלים והרוח שמביאה את תחושת הניצחון.
עשיתי את זה,לא מאמינה,הצלחתי.
"יששששששש!"צעקתי,החיוך עלה יותר לא מצליחה להוריד אותו
מסובבת את הראש לראות את הכל,לקלוט כל פרט פרט ולזכור אותו.
הרוח הקרירה מעיפה את שיערי בעדינות ומעיפה את הגרגירי החול לעבר כל מקום.
עיניי מחפשות דברים נוספים,לחפש הכל,לחפש משהו עד שאני רואה אותו.
עיניי מתרחבות,הפה נפער אך שום קול לא יוצא ממנו. הוא פה אומרת בליבי, הוא פה.
הוא בא אחריי,הוא תפס אותי,הוא הספיק להכנס דרך השער איתי.
הוא מצא אותי והפעם אין לאן לברוח,הוא יתפוס אותי וישלים את עבודותו.
רגליו זזות באיטיות משאירות עקבות עמוקים בחול,הוא מתקרב עליי.
יוצאת מן ההפתעה וקמצוץ הפחד שעבר עליי והשאיר את השערות על גב הצוואר שלי עומדות.
סוגרת את הפה ללא ידיעה שסגרתי אותו,זה האינסטיקטים שלי קוראים לי,
לא להראות לו את ההפתעה או את הפחד שלך,לא לבקש רחמים,לא להראות לו כלום עלייך.
אני לוחמת אמרתי בליבי,ואני הולכת לכרות את הלב שאין לו מהמקום.
מוציאה בפחות משניה את החרב שמוחזקת בחגורה ומביאה אותה באויר מוצבת לכיוונו.
הוא הולך למות.
הוא מתקרב ללא שום סימן של פחד על פניו,מחזירה את החיוך שנעלם לפניי וצוחקת בלב,כדאי לו לפחד.
ברחתי על חיי ממנו,כל כך הרבה פעמים סבלתי את הכאב של העינויים שלהם,אבל זהו זה!
אני יותר לא בורחת,קודם לא הייתה לי ברירה עכשיו זה רק אני והוא,פה רק אחד מאיתנו ישאר חי
ואני בונה על עצמי. יותר לא מראה להם את הכאב בפניי ואת הסבל שעברתי,לא מראה להם את החולשות שלי.
אני הולכת להרוג אותו אחת ולתמיד.מביאה את רגליי לתזוזה מהירה שהופכת לריצה.
לא שמה לב עד שאני כבר חצי דרך ממנו שאני צורחת,קול חד וחלק שמראה לו מי בשליטה.
מנופפת את החרב בתנופה מהירה וקלה עד שהיא מתחלקת עם החרב שלו
שהרים כל כך במהירות אך לא מפתיעה אותי.
הצליל של ההתקלחות של שתי החרבות צורם באוזניים ומביא כוח לתזוזה נוספת.
מרימה את החרב פעם שניה ומנופפת אותו לצד השני בכוח כל כך חזק עד שהחרב מתקלחת עם הצלעות שלו.
חותכת את המקום ודם זורם ממנו אך הדם כל כך כהה שהוא לוקח את הריכוז שלי ממנו.
הדם הזה,הדם שדומה לצבע שחור,מזכיר לי כל כך הרבה דברים...
לא לוקח לו יותר מידי זמן כדי לפעול שוב,הוא תופס אותי לא מרוכזת ומפיל אותי לאדמה על ידי החרב שלו.
מרגישה כאב בעמוד השדרה כשאני נופלת על הגב ומשמיעה אנחה קלה.
החרב נופלת מידי,שוכבת שם ללא עזרה,ללא שום מוצא.
הוא מעליי ומתחיל להתכופף,מנסה לזוז ולקום אבל הכאב לא מאפשר לי.
הוא נמצא מעליי תוך שניות ספורות,ריח הנשימה שלו חונק אותי ולא נותן לי לנשום.
עיניו השחורות בוהות אל תוך עיניי ולא זזות לשניה,
הוא מחכה לסימן של התנגדות,פחד,בכי,רחמים משהו שיסגיר את הפחדים שלי.
דבר שיגרום לו להיות שמח אך אני לא אתן לו את זה,אני לא אתן לו את הסיפוק הזה,
שוכבת שם ובוהה בו בחזרה.
הוא מתקרב יותר,סנטימטרים ספורים ממני כשהוא לוחש "את מתה".
עיניי זזות לצד ותופסות את הצבע הבהיר של החרב שוכב על החול החיוור.
לא רחוק ממני,רק אם אני יגיד לחרב,כשאני מרגישה תזוזה ומבינה שהוא מרומם את ידו כדי לקבל תנופה
שולחת את ידי במהרה אל החרב,יודעת שבתוך שניה החרב שלו הולכת להתקע בגרוני.
מביאה את החרב אל החזה שלי ועשרית שניה לפני שחרבו נוגעת בעורי החרב נכנסת לתוך ליבו.
הוא משמיע קול מגרונו,אנחה שמשולבת בצרחה חלשה שצורמת באוזניי.
הצליל של הבשר הנפלש משתיק את כל הקולות האחרות ברקע.
רק הוא,אני והחרב שתקועה לו עמוק בלב,אחרי כמה שניות ידי מתחילה להתכסות בדמו השחור
דוחפת את גופו כשעיניי לא זזות ס"מ מעיניי החסרות חיים.
נשארת שכובה שם על החול הרך עם החרב מונחת לצידי והדם השחור.
שמה לב שאני לא נושמת ומחזירה את נשמתי,הרגתי אותו אמרתי בליבי,הרגתי אותו.
מזיזה את ראשי הצידה אל עבר הגופה שעכשיו סתם גופה צולעת ומסיטה את מבטי מיד.
צד אחד של שפתיי מועלות למעלה ללא ידעתי במחשבה של מה שקרה עכשיו.
הרגתי אותו,אני חופשייה. למרות הכאב מצליחה להרים את עצמי למצב של עמידה
מעבירה סבב נוסף על המקום,רואה כל פרט ופרט ומוסיפה פרט נוסף,פרט של הגופה הריקה מהחיים.
מתחילה להזיז את רגליי במחשבה אחת, עכשיו רק נותר זה ללכת הביתה.
הבית שכל כך התגעגעתי וחלמתי עליו,הבית שאני אליו שייכת.
הבית אליו אני חוזרת.
אוקי אז זה הפרק הראשון . מקווה שאהבתם :)
חשובה לי הביקורת וזה ואם תאהבו אז אולי אני ימשיך . בינתיים זה בשלבים D:
תגיבו אל תיהיו קקות ♥
שלכם - A -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
- A -
