מלא זמן שלא הייתי פה..לא נכנסתי לראות מה שלום שאר הבלוגריות המקסימות והכל בגלל צה"ל..אולי גם כי פחדתי. אם להיות כנה לפני שנכנסתי הלב שלי דפק בטירוף וכל השלטים המהבהבים האלה שמדי פעם בחיים אנחנו פוגשים אותם התחילו להבהב ולזהור בטירוף אומרים לי לעצור ומזהירים אותי אבל כנראה מה שאומרים נכון: old habits die hard .
עבר עליי המון בתקופה שלא הייתי המוןןן. אבא חלה בסרטן המצב התדרדר והוא נפטר. אין לי יותר מדי מה להגיד בנושא. הוא מת וזהו. כולם מדברים על מעבר ובטח הוא שומר עליי אבל זה בולשיט מבחינתי. אין מעבר לחיים האלה והוא לא שומר עלי. אני רק שמחה שהסבל שלו נגמר בחיוך. ובאמת שבסוף הוא חייך אליי. אני מתגעגעת אליו כל יום וקשה לי אבל אין לי ברירה אלא להמשיך ולעזור לאמא, אני לא יכולה לבכות כי אני חייבת להמשיך ולהיות חזקה בשבילה אז חזרתי לפה, למקום המפלט שככ התגעגעתי אליו ולבנות התומכות שיש בקהילה הזו בין אם זה באוכל והתמדה ובין אם זה בעזרה בעזרה הנפשית שנותנים פה. אני חושבת שכל מי שנמצא פה מחפש סוג של מקלט כמוני שיפסיקו להציק לנו הורים, המורים, המפקדים, החברות ובנים. שיהיה לנו מקום משלנו שב אפשר לפרוק, לדבר ולבכות לתוך המקלדת כי המ לשעות לפעמים יותר קל לשפוך לתוך הבלוג מאשר לאנשים אטומים שאומרים "אני מבינה איך את מרגישה אבל.." כוסאמא של כל אלה ושלום לפתיחה המחודשת של הבלוג(=.
טוב אז אני בצבא..כן כן התגייסתי ותאמת שהיה מדהים בטירונות. היו איתי אחלה בנות וכמה פרחות אבל הסתדרת עם כולן. עכשיו אני בסדיר ויש לי שאלה דיי קריטית.
האם כל החיילות בצה"ל עם הפרעות אכילה!?!?
זה מטורף מה שאני חווה ומה שחברות שלי בבסיסים שונים חוות. אין אחת שלא סיפרה לי על כמה בנות איתה במשרד/בסיס/ קומה/יחידה וכו שמדברות סביב השעון על אוכל, כמה אכלתי ,כמה השמנתי, היום אני מפסיקה לאכול, הבליסות המפחידות האלה שרק בנות עם הפרעות אכילה מכירות. זה מפחיד אותי שזה ככ נפוץ, אפפעם לא חשבתי שזה באמת קיים באופן ככ מורחב. חברה שלי, בואו נקרא לה עומר סיפרה לי מה קרה אצלה בבסיס לפני שהם עלו לשמירות:" ישבנו חבורה של בנות על החול וסתם קישקשנו על בנים ,וכמה אנחנו מתגעגעות לבית ופתאום השיחה קיבלה טון מפחיד. מישי ישבה עם הראש בין הברכיים ונראתה חלשה מאוד. שאלנו אותה אם היא אכלה וכל מה שהיא עשתה זה הרימה את הראש חייכה ואמרה:"כן" אני הסתכלתי עליה מזועזעת כי ראו שהיא משקרת, אני פשוט מכירה את המבט הזה ופתאום חברה אחרת אומרת:"אולי תאכלי מסטיק זה בלי קלוריות" ואז עוד אחת הצטרפה לשיחה והתחילה להתכיין כמה שהיא שמנה וכמה שהיא רוצה להרזות, עברנו לשיחה על קלוריות. אפאחת אפילו לא אמרה כמה שזה לא בסדר מה שקורה פה בשיחה הזו. ואני שתקתי כל הזמן לא ידעתי איך להגיב לכל הסיטואציה הזו"
החברה הזאת , עומר, לא ידעה מה להגיד אז היא שתקה, אני לא יודעת מה הייתי עושה במצב הזה. אולי גם אני הייתי מצטרפת לשיחה הזו. חבל לי על עומר כי היא טיפוס דיי נגרר ויש לי תחושה רעה לגביי כל הסיפור שהולך שמה עם הבנות האלה שהיא מתקרבת אליהן. אבל כמו שכולנו יודעות אנה ומיה לא נופלות עלינו כרעם ביום בהיר זה משהו ששוכב רדום בכל אחת מהבנות, מעין מלאך או מפלצת שיכולה להציל וגם להרוג אותנו.
כל העניין הזה של בנות בצבא פשוט עושה לי בחילה. כל המבטים האלה במקלחות וגם כשאת באה בבוקר לבסיס עם המדים כל אחת ואחת בוחנת אותך. זה נותן הרגשה רעה ככ כי אני יודעת שאין מה לראות אצלי. הרבה פעמים קורה לי שאני מסתכלת על בנות שמשרתות איתי וחושבת אם גם הן עוברות גיהנום כשהן מסתכלות במראה אחרי המקלחת , גם הן לא מוצאות שומדבר שיושב עליהן יפה כי הן מתעבות את הבבואה שמשתקפת מהמראה. אולי כולנו כאלה אבל כולנו גם שחקניות ממש טובות.
דבר נוסף שקרה לי בחיים זה האקס המניאק. הוא חזר ובגדול. התחלנו לדבר לפני כמה חודשים והתנשקנו כשנפגשנו, אני לא אוהבת אותו, הוא לא אוהב אותי ובכל זאת יש משהו שמושך אותנו כל פעם מחדש. זה משהו ככ הרסני בעיני אבל קשה להגיד לא למשהו שגורם לך להרגיש טוב ורע בו זמנית. אחרי שתנשקנו המשכנו לדבר קצת ואז קרה מה שקרה עם אבא שלי והוא לא הסכים לבוא לשבעה. אמרתי לו שאני אשמח אם הוא יבוא והוא התחיל לתרץ לי שהוא לא יודע איך להתנהג כי אנחנו לא ביחד יותר. בלה בלה בלה, תאמינו לי ברגע שראיתי שהוא מסתייג מלבוא ולכבד אותי פשוט פטיש עצום ומפחיד נחת לי על הראש והתעוררתי מהתרדמת שהייתי בה. הוא לא מתאים לי, בחיים לא נתאים אחד לשני גאד אפילו הסקס איתו לא היה מזהיר במיוחד(חח והאדיוט חושב שהוא היה הראשון שלי, מצטערת לבשר לך מאמי אבל כבר מגיל 15 לא בתולה). אין מה לעשות בנות תלמדו מהנסיון הרע שלי, להיות במערכת יחסים עם גבר שלא מכבד אותך בחיים לא תשרוד. כבוד ואמון זה הרבה יותר משמעותי בעייני מאהבה. אני אשמע עכשיו הכי לא רומנטית ואולי אהרוס פה לבנות את החלום הרטוב של הנסיך על הסוס הלבן אבל אהבה אפשר לבנות, אם יש משיכה אם יש כימיה אהבה תגיע בהמשך. אבל ברגע שהוא שובר לך את האמון או את לו (בואו לא נהיה מפלות גם אנחנו יכולות להיות כלבות) , אפאחד מכם לא יוכל להחזיר את הכבוד והאמון שהיה שמה. לא משנה כמה תעבדו לא משנה כלום. בלי כבוד ואמון אין אהבה
טוב לשינוי אוירה העגומה שהולכת בכתבה הזו רציתי רק להגיד שאני חזרתי, לא להרוג תעצמי, אני לא במעין דיכאון אחרי המוות של אבא שלי, לא צריכה שליטה מסוימת בחיים אני פשוט רוצה להרזות. עליתי איזה 2 קילו: אני שוקלת כרגע 50 אבל אני אבדוק בבוקר בלי בגדים ואז אני אדע בטוח.
כן אני רוצה להגיע ל45, ושאפאחת לא תגיד מילה על המספר הזה. אני מוסיפה לי ספורט 3 פעמים בשבוע בעיקר עיצוב וחיזור וקיקבוקס. אולי אני אנסה אירובי אבל ממש קשה לי לקלוט את הצעדים.
wish me luck
מוקדש לנועם(האקס)http://www.youtube.com/watch?v=eHbNU9WuVgw
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*Lolita*