שלוש שנים שירתי בצבא כלוחמת בגדוד קרקל, והנה הן נגמרו, והאמת שעכשיו אני מרגישה שזה עבר לי מהר, למרות שזה לא תמיד הרגיש ככה במהלך השירות. היה קשה, היה מעייף, היה טוב והיה רע, והכל כרגע כמו עיסה גדולה בראש שלי ואני מתקשה לעכל את כל מה שעברתי. חשבתי בחודש האחרון שכשאשתחרר אני אעשה מן פוסט כזה שיסכם הכל, אבל אני מרגישה עכשיו שאני לא רוצה לחטט בזכרונות שלי, ואולי עדיף להשאיר את זה ככה. לתת לדברים הרעים להדחק לאחורי הראש ולזכרונות הטובים לצוף לאט כלפי מעלה. אני לא מרגישה שעשיתי טעות עם הבחירה שלי ללכת ללוחמה, ועשיתי כל כך הרבה ועבדתי כל כך קשה והוצאתי את הבריאות הנפשית והפיזית שלי וכל כולי, אבל אני לא יכולה לשקר - אני לא מרגישה שמיציתי את היכולת שלי בצבא.
עכשיו הגיע הזמן להתחיל את החיים שלי, והאמת שאני אפילו לא בטוחה איך ומאיפה להתחיל. אני יודעת שלכתוב זה משהו שאני רוצה שיהיה חלק מהחיים שלי, חלק גדול אפילו. אני רוצה שהרעיונות שלי יעברו לכתב ויהפכו לספרים, ואני רוצה לקחת את זה ברצינות. אני אקח את זה ברצינות.
אני לא מרגישה שהסיפור "להיות נסיכה" הוא כרגע כמו שהייתי רוצה שיהיה. יש לי כל כך הרבה לשנות בו, המון דברים שחשבתי עליהם בשנים בצבא, הרבה לתקן ולשפר. לכן גם קשה לי להמשיך אותו כמו שהוא, למרות שהוא בשלב מתקדם בעלילה. קווי העלילה יישארו בעיניי זהים, אבל הכל מסביב ייראה שונה. אני מאוד רוצה לעשות את זה פרוייקט רציני שיצליח ויהפוך לספר. אולי גם לשנות את השם של הסיפור? לא יודעת, אני אחשוב על משהו.
