| 9/2010
המגדיר למורות ארצנו
שלום לך שנכנסת לכאן בטעות תוך כדי חיפוש הבלוג של יואב, לך שנכנסת לכאן כשלחצת על "בלוג אקראי" בדף הראשי של ישראבלוג ולכם (אם אתם קיימים) אלו שנכנסו לכאן מיוזמתם. לכולנו יש דבר במשותף - כולנו עדיין בתוך הדכדוך העמוק אליו נכנסו בתאריך המקולל ההוא - הראשון לספטמבר (טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה לא עלינו). עוד פעם לפגוש את המורות המעצבנות, כל אחת יותר מוזרה ומעצבנת מהשנייה. כדי שהשנה תוכלו לזהות מורה חדשה כשאתם רואים אותה, אני מגיש לכם ברגע חגיגי זה את המגדיר למורות ארצנו. קריאה מהנה, אם אהבתם תשאירו תגובה, אם ממש אהבתם תמליצו, אם לא אהבתם תפתחו בלוג נאצה אכזרי, זה יפרסם אותי ברמות.
א. המורה החדשה
ממשפחת הצעירות, סדרת התמימות תת סדרת
ה"באתי-להיות-חברה-שלכם-לא-מורה-שלכם". מזוהות בבגדים עדכניים, לעיתים מעט
ילדותיים, הרבה דפי יצירה ביד והמון מוטיבציה ללמד. היא צעירה, עכשיו גמרה
את לימודי ההוראה, אתם הכיתה הראשונה שלה, והיא לא ממש מבינה את כללי
המשחק. היא מגיעה לשיעור הראשון עם מוטיבציה של מורעל גולני, חמושה בעבודות
יצירה ועוד דברים מושקעים שטרחה עליהם שעות. היא מכריזה שהיא מורה פתוחה,
שאתם יכולים לאכול בשיעורים שלה ולשבת איפה שאתם רוצים. היא נחמדה לכולם
ומצהירה שהיא לא מאמינה בענישה או בציונים. אבל מהר מאוד היא מגלה שהמצב שונה, והתלמידים מנצלים לרעה את הנחמדות שלה. אחרי חודשיים היא מגלה סימני ייאוש, כשהיא רואה את הכיתה מזלזלת בה בגלל הגישה שלה. היא מתחילה לסטות מהתוכנית המקורית שלה, נותנת עונש פה, ציון שם. היא גומרת את השנה מאוכזבת וכועסת. ככל שהשנים עוברת המורה חדורת המוטיבציה הופכת להיות מורה ממורמרת ועצבנית. תוך חמש עד שש שנים היא הופכת למורה המכונה "העצבנית" באופן סופי.
ב. העצבנית
ממשפחת העצבניות, סדרת הנירוטיות, תת סדרת המוציאת-את-העצבים-על-הבעל-עלינו. מזוהות בבגדים שחורים, סיגריה תמידית ביד, וקול צרוד משנים של עישון וצעקות. היא נכנסת לכיתה עצבנית, ולמה לא? היא לא מצאה חנייה בכל העיר וכשכבר חנתה בקיבני-אוחתו שרטה את האוטו. היא גילתה אתמול שהבעל שלה בוגד בה, כל הלילה עבר עליה בהתעוררות לקול הבכי של ילדתה הקטנה והמעצבנת, הבת הגדולה עזבה את הבית עם ערס לפני שבועיים ולא צילצלה ובנוסף להכל היא צריכה לבוא וללמד כיתת ילדים שלא מגלים כל עניין במה שהיא אומרת, תמורת משכורת שמביישת הומלסים. לה זה נראה ברור מאליו, אבל לנו, שהיא נחתה עלינו פתאום והתחילה לצעוק ולתת שיעורי בית זה לא כל כך ברור.
"העצבנית" נוטה לעשות עניין מכל דבר קטן, ואפילו המנהלת אמרה לה שתפסיק להציף לה את החדר בילדים שחיטטו באף במהלך השיעור. היא מחזיקה את הכיתה קצר, צועקת בלי סיבה, ובאופן כללי מוציאה את העצבים שלה על התלמידים. בהפסקות היא מתבודדת מכל המורים וניתן למצוא אותה בשיעור בקצה בית הספר, אפופת עשן סיגריות.
ג. המורה שאף אחד לא שם עליה
ממשפחת המסכנות, סדרת המושפלות, תת סדרת הכאפות. מזוהה בחזות עלובה, מבט תמידי שמאותת שהיא על סף דמעות וירידות מצד שאר צוות בית הספר. לא מספיק שהמנהלת חשה עליה, הוועדה הפדגוגית הורידה אותה לכיתות הנמוכות בבית הספר והמורות של הכיתות הגבוהות מתייחסות אליה כאל נחותה, גם לתלמידים לא ממש איכפת ממנה. היא מביאה בכל שיעור את אותם דפי הצביעה הנושנים, וכבר התייאשה מלנסות לעשות משהו עם הכיתה. הילדים צוחקים עליה בפנים והיא משלימה עם זה. אמנם היא הבסיס לרוב הצחוקים בהפסקות, ועל הדמות שלה יש גרפיטי בכל תא שירותים אפשרי (כולל שירותי המורים) - אבל האמת היא שהיא פשוט מיסכנה, וכל זה בשביל כזאת משכורת.
המשך (אולי) יבוא בפוסט הבא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
