מדריך ההישרדות של ההוא - החיים על פי טמבל

(בדיוני)

"אמממ... סורי?", ניסה אדם מוזר להשיג את תשומת ליבה של נציגת המכירות בדלפק הקבלה של בית המלון הני יורקי.

"יס, האו כאן איי אלפ יו?", שאלה נציגת המכירות ברהיטות. נראה היה שהמוזר לא הבין אף מילה ממה שאמרה. "אמממ...", הוא גמגם ופנה לאשתו, "דפנה איך אומרים שוקולד באנגלית?", הוא שאל. אשתו חשבה לרגע. "שוקולד זה בינלאומי, לא?".

"יש סיכוי", הוא חזר לנציגת המכירות, "ווי דאס דונט יו דה שוקולד און מיי טייבל?", הוא שאל במה שהיה נראה לו שיא הרמה באנגלית. הבחורה ניסתה לרגע להבין את מה שאמר, "יו מין זאט' זר נו שוקולד און יור טייבל?". עכשיו המוזר התעצבן. "אמ, מותק, דונט להתחכם איתי, כן? כאילו, יה? יו דונט דה שוקולד און מיי טייבל!", הבחורה הסתכלה אליו במבט המום, "לא לא, אני לא מתכוון לנהל את השיחה הזאת ככה!", הוא אמר לאשתו בקול חסר סבלנות ואז פנה לבחורה, "מז זה השירות הזה, מותק?".

הבחורה האמריקאית המסכנה לא ידעה מה נפל עלייה. "סורי, מיסטר?".

"נו נו איי דונט וורקינג ככה!", הוא צעק, שלח יד אל קערת השוקולדים שהייתה על הדלפק וביחד עם אשתו שלקחה גם היא חופן לכל יד ועוד כמה לכיסים חזרו לחדר. "ככה מלון לא עובד!" הוא צעק בזמן שהוא לוחץ שוב ושוב על כפתור המעלית. ובועט בדלתה.

כן, זה אבא שלי. שלחתי מבט מתנצל לנציגת המכירות שעמדה המומה ואומללה, אבל אבא שלי כבר קרא לי. "רן, תיקח שוקולדים ובוא, ננסה להתחבר לאינטרנט האלחוטי של החדרים האחרים". נאנחתי בייאוש והלכתי אל המעלית. כמובן שלא לקחתי שוקולדים.

בחדר התחיל המופע הרגיל. אבא על המחשב הנייד, מאתר רשת אלחוטית, נכנס אליה, רואה שצריך סיסמא - ואז הפעילות המשפחתית של לנסות לפצח את הסיסמא - לא מצליח וממשיך. "רגע, רגע דוד", אמרה אמא שלי באיטיות כאילו היא עלתה על רעיון גאוני, "בוא נהרוס משהו בחדר, נגיד שזה היה ככה ונדרוש בתור פיצוי אינטרנט לחדר!".

"גדול!", אבא שלי התלהב, "בואי ננפץ את הברז!".

"היית מת", היא אמרה בהתחלחלות, "את הברז אנחנו לוקחים איתנו". אבא הנהן.

***

"טוב תראו", לחש אבא בזמן שעמדנו במסדרון האפל שמחוץ לחדר האוכל של ארוחת הערב, "מבצע 'בייקון לאבא' מתחיל. אנחנו הזמנו רק פנסיון חלקי, אבל שהאמריקקים האלה לא יחשבו שאנחנו פראיירים - אנחנו לא נוותר על ארוחת ערב. זה הולך ככה - מאחורי חדר האוכל יש דלת קטנה, אתה רן, נכנס לשמה ובוכה שאיבדת את אבא שלך. האמריקקים מרחמים עליך ואתה אומר להם שאתה רעב. הם נותנים לך אוכל ואז אני ומיכל נכנסים ואומרים 'בני, סוף סוף מצאנו אותך', האמריקקים מתרגשים ואנחנו אוכלים. ברור?". בטח שברור. לך.

***

ציטוט בציטוטים הנבחרים -