Lolwut

היום היה בסדר. לא נורא במיוחד. רוב היום, לפחות.

קצת לפני 14:20 אמרתי ל"חבריי ליחידה" שאני צריכה ללכת בשתיים ועשרים, כי יש לי רכבת. אנחנו בקרה, שאסור להשאיר אותה לבד. הם עלו למעלה לנקות, ואמרו "10 דקות חוזרים". טוב, 9 דקות עברו ואני קוראת להם. והם מה? מסרבים לרדת.

יש לי פאקינג רכבת. אני גרה שעתיים נסיעה, והם אולי רבע שעה, בלחץ. אני על סף דמעות ולהם בכלל לא אכפת.

זונות. זונות בני זונות. הם רוצים שאני אשתנה, והם נשארים? פחחחח. זיןןןן. זין גדול ומכוער.

אני לא רוצה שככה יעבור לי השירות. וס' חושבת את עצמה מפקדת. פחחח. משק"ית עאלק.

אין לי כוח.

אני שוב שוקעת בדיכאון.

הצילו.

"את לא נחמדה. את פותחת עיניים על כולם. את מלשינה."

מה?

מכירים את הקטע שיש שעיר לעזאזל? אז וואו. זה כל כך המקרה שלי.

ידעתי שתהיה היום שיחה.

חזרתי מהתור לרופא, וישבו כולנו, 6 הבנות, לשיחה. סליחה, לא שיחה, אלא "לינץ' בא'".

א' זו אני, אגב.

יש מקרים שוואלה, נכון, טעיתי. מודה. והודיתי. אבל שמעתי כל כך הרבה שקרים היום...

אני לא אאמין יותר לשום מילה של ס'. מה לעשות. היא שקרנית.

וגם לנ' לא חסר.

חשבתי שהגעתי למקום טוב, אבל מתסבר שרואים בי מטרה קלה.

זין. על כולם.

אני לא אשתנה. מצטערת. לא בשביל ערמת החרא הזאת שנקראת "הבנות שאיתי ביחידה". פחחח.

מבחוץ אני ממשיכה כאילו הכל בסדר, אבל מבפנים אני רותחת.

... אני רוצה לבכות.