המחשבות לא מפסיקות... איפה הייתי עכשיו אם לא הייחתי נותנת לכל כך הרבה אנשים להתערב,,

אולי הייתי אוהבת את עצמי, אולי לא אוהבת אבל טיפה פחות שונאת..

ויתרתי לעצמי שוב, אני כל כך טובה בזה.. ויתרתי על המקצועות שהיו קשים לי, ויתרתי בפסיכומטרי ועכשיו שוב ויתרתי על היכולת לסתום את הפה ולהיות רזה!

ניסיתי באמת שניסיתי לאכול בריא ולעשות ספורט זה לא זה.. אם זה היה זה לא הייתי ממשיכה לבכות מול המראה, לא הייתי אוכלת על עצמי כפה כל פעם שהכנסתי פירור לפה..

מתגעגעת לתחושת רעב, לרייקנות, ליכולת לרעוב ימים ברצף, לדאגה, ליכולת להסתכל במראה

זה רודף אותי וזה לא מניח... כבר כמעט שנתיים שאני לא מצליחה לחזור לזה להתמיד, אני מרגישה כשלונית.

כשבעצם כל כך הרבה יסתכלו על זה כאילו אני חזקה שאני נלחמת נגד ההפרעות אכילה.

הלוואי וזה היה נכון אני אדם חלש שלא מסוגל לעשות דברים למען עצמו!

ניסיתי לעלות תמונות מצב לא הצליח...