'לא יהיה ניצחון של
האור על החושך,
כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה,
שבמקום
להילחם בחושך יש להגביר את האור. '
(אהרון דוד גורדון)
'האפלה לא נכבשה, והיא תמשיך להיאבק באור לנצח' (דיג'ימון העונה השנייה פרק אחרון. פרק 50)
מאבק עמוק בין האור והחושך
בתוכי מתנהל מאבק עמוק וקשה בין האור והחושך.
האור הוא האויב הכי גדול שלי. אני לא בורחת אליו כשהכול
נעשה רע.
אני בורחת לחושך. לאפלה שנעשתה החברה הכי טובה כשהייתי
בודדה.
האור הוא המקום המסוכן בשבילי. המקום הלא בטוח ששם הכול
יכול לקרות לי, ולא תהיה לי הגנה.
את ההגנה שאני צריכה אני מוצאת במקום שכולם מנסים לברוח ממנו: האפלה.
במקום להזיק לי, היא מגנה עליי מפני האור והעולם החיצון
שקשה לי כול כך לחיות בו לבדי.
אני מרגישה שאסור לי לקחת את הסיכון ולעבור מהחושך לאור.
אם אעזוב את החשכה לא אהיה מוגנת. אהיה חשופה לפגיעה מכול כיוון
ומכול אחד.
אני לא חזקה מספיק מכדי להשאיר את הלב שלי פתוח, חשוף לאור
ולרגשות שבאים והולכים.
אני מתמוטטת נפשית אם אני מרשה לעצמי להרגיש ולהיות פתוחה.
זה בלתי נסבל עבורי. קשה לי להתמודד עם מצבים נפשיים עמוקים
שכאלה.
אני מעדיפה להישאר במקום הבטוח שלי, ששם אף אחד לא יכול
לפגוע בי או לומר דברים שלא ארצה ואוהב לשמוע.
שמה אני מוגנת בחשכה הקרה , ואף אחד לא יכול להיכנס ולפגוע
בי נפשית ופיזית.
להישאר בחשכה
פירושו בריחה מהתמודדות , ולהיות באור פירושו לקחת את סיכון ההיפגעות ולהתמודד עם רגשות, אנשים וקשיים שהעולם מזמן
לי.
הפיתוי להישאר באפלה הוא גדול. אני לא רוצה לעזוב. לא
מסוגלת לדמיין שהחושך בתוכי נעלם.
אני זקוקה לו. בלעדיו אני חשופה ולא יהיה לי לאן לברוח אם
יקרה מ משהו.
אני לא יודעת מה לעשות.
המאבק הזה בתוכי נמשך כול הזמן, הוא גדול. חזק. אני לא רואה
את הסיום שלו.
האפלה גוברת על האור רוב הזמן. אני לא נותנת סיכוי לאור
לנצח את מלאך החושך שבי.
ישנם עמוק בפנים שני מלאכים- מלאך האור ומלאך החושך.
שניהם נמצאים בעיצומו של קרב גדול עמוק בפנים בתוכי.
אני מסרבת לתת למלאך החושך להפסיד. הוא לא יכול להפסיד. הוא
חזק יותר ממלאך האור.
הוא חלש. החשכה תמיד מנצחת את האור. לאור שבתוכי אין מספיק
כוח להביס את החושך.
אני גם לא בטוחה שיש בי אור, וגם אם כן הוא מאוד חלש וכמעט
שלא נראה. החשכה מכסה עליו ומקטינה אותו.
אני לא מסוגלת לגרום למלאך האור לפזר ולהשמיד את מלאך החושך.
הוא נאבק בו כול הזמן, או שאולי זאת בעצם אני שחצויה
בין הטוב הרע בין החשכה והאור.
זאת אני שבעצם נלחמת בעצמי , נלחמת באור אבל לא רוצה להפסיד
כדי לא לאבד את החשכה שכבר התחברתי אליה בתקופה שבה הייתי בודדה ורציתי למות.
האור חזק בשבילי. לא יכולה לעבור אליו. הוא מסנוור מדיי ומציע
מקלט. מקום טוב ובטוח יותר.
אני לא מאמינה שאני מסוגלת להאמין שיהיה לי טוב יותר שם
מאשר במקלט החשוך והאפל שלי.
עיניי ונשמתי רואות רק שחור. טיפת אור לא חודרת את ההגנות
החזקות של החשכה.
הלב שלי מצטרף גם. הוא לא מרגיש ומאמין שהוא מסוגל להיות
חופשי בעולם של שקרים וקרח ואכזריות.
הוא מעדיף להיות בודד וכלוא בתוך קוביית קרח שמגנה עליו
מפני אור ומפניי סכנות שהעולם מביא עימו.
גם כשאני מנסה לעבוד ולשחרר אותו מכלאו, יום אחרי הוא חוזר
לקפוא בחזרה. שוב.
אני לא חזקה מספיק רגשית ונפשית להשאיר אותו פתוח וחשוף
לאורך זמן.
זה מסוככן מדיי. לא בטוח.
העולם הזה גדול ומפחיד מכדי שאהיה מוכנה להשתחרר ולתת לעצמי
חופש להרגיש.
הרגשות עלולים
להציף, והלב עשוי להיפגע ולהתפרק לחתיכות.
לא! לא אתן לזה לקרות! החיים שלי חשובים מכדי
שאוכל לוותר על המקום היחיד שבו אהיה מוגנת מסכנות העולם בו אני חיה!
אני לא רוצה לברוח יותר ולהתחבא מפני האור, אך כרגע הוא
האויב הכי גדול שלי.
הוא מאיים. גדול ומסוכן.
מלאך החושך נאבק לחסל אותו.
להמטיר עליו ולכסות אותו בחשכה עד שיקטן וייעלם לתמיד.
אני מזרימה כוח ואנרגיות למלאך החושך. לא אתן לו להפסיד
במאבק מול מלאך האור.
מלאך האור לא ינצח אותנו! אותי.
הכול אצלי כלוא וקפוא. הלב שלי, הנשמה שלי, הנפש שלי,
המחשבות שלי, הרגשות.
כול מה שאדם רגיל מתקיים ממנו בעולם הזה.
אני לא שלמה אבל גם לא חצויה.
אני פשוט בעיצומו של קרב מול האור.
קשה לי לקבוע מי
מנצח ומי חזק יותר.
אני רק יודעת שמאבק כזה הוא של שנים.
כשאני צופה בדמויות נאבקות באפלה משום שהיא רעה ואכזרית,
עולה בי מעין חיזיון קצר, אולי תמונה של
שני מלאכים : אור וחושך,נאבקים בתוכי האחד
בשני כדי לקבוע באיזה צד אני אהיה: באור או בחושך.
זה גורם לי לרעוד קצת ולהזיל כמה דמעות כואבות של עצב.
הלוואי שהקרב המתיש הזה בתוכי היה מוכרע. הלוואי שהיה נגמר
והייתי יודעת באיזה צד אני צריכה להיות.
כשהדמויות הטובות נאבקות באפלה בעזרת אמונה ואור ומנצחות, זה נותן לי תקווה קטנה שהמלחמה בתוכי
יכולה להגיע לקיצה אם רק אתן לעצמי הזדמנות לבחון את עולם האור.
נותן לי תקווה שאם הם הצליחו לגבור על האפלה המרושעת אז גם
אני יכולה.
כשהסדרה נגמרת, אני כבר לא בטוחה שזה אפשרי להביס את האפלה בכוחות עצמי ללא עזרה מחברים או
משפחה.
הם הצליחו משום שניסו, גברו על הפחד, והאמינו בעצמם שהם
מסוגלים להביס את האפלה המרושעת, ויחד הצליחו לנצח.
אני לבד. במלחמה פרטית עם עצמי.
רק שאני נלחמת כדי
לנצח את האור. לא את האפלה כמו שהם עשו.
אני רוצה לנצח את האפלה ולנסות להיות בעולם האור אבל פוחדת
מדיי. לא חזקה מספיק.
לא חזקה מספיק להביס את החברה הכי טובה שלי.
מלאך החושך ממשיך להילחם על החיים שלו וכך גם אני.
נדמה שלמלאך האור יש סיכוי אבל לא אתן לו את הסיכוי לנצח את
מלאך החושך.
קרב של שני מלאכים. לא יודעת מי יגבור על מי , ומי ינצח את מי.
אני רוצה להתממש בין שני המלאכים, להגיד להם להפסיק להילחם
האחד בשני, ולחבר אותם יחד.
אני אומרת להם בקול מלא יגון ושבר ש '' מלאך האור לא יוכל
להתקיים בלי מלאך החושך, ומלאך החושך לא יוכל להתקיים בלי מלאך האור. כי איפה שיש
חשכה ישנו גם אור. והיכן שיש אור ישנה גם אפלה. מבינים? אתם זקוקים האחד לשני כדי
להתקיים. אתם כמו יין ויאנג. משלימים אחד
את השני. תפסיקו להילחם! אני רוצה לחיות! ולהיות שלמה עם עצמי!'' כשאני פוקחת
עיניים, אני שוב בחדר שלי. מקווה שהצלחתי לעצור מלחמה קשה שכנראה תסתיים באי
שוויון בין שניהם.
הם מביטים אחד בשני, כך אני רואה בדמיוני , תוהים אם כך
באמת צריך להיות הדבר, מורידים את הנשק ומגיעים למסקנה שדברי נכונים.
הם מבינים שהאחד לא יכול להתקיים בלעדי השני.
הקרב נפסק. אך לכמה זמן? האם הקרב ביניהם יתחדש שוב? אני לא
יודעת.
לעת עתה הקרב נרגע, אבל אני בטוחה שבעוד רגע הקרב יתחדש והם
שוב ילחמו אחד בשני כדי להוכיח מי טוב
וחזק יותר.
לא יודעת אם אוכל לעמוד בקרב נוסף ולהיאבק בשני המלאכים שמסמלים את החושך הגדול שבי ואת מעט
האור שבי שמנסה לגדול ולא לכבות ולהיכבש בידיי האפלה שמלאך החושך מנסה להמטיר
עליו.
זה נדמה כמו סיוט, ואני כבר מותשת ולא יודעת מה אני רוצה
שיקרה.
אני רק רוצה שקט. שקט ממלחמות על המקום שלי בעצמי בעולם.
בלי מאבקים נפשיים מטלטלים.
האם זה יגמר אי פעם?
האם הקרב באמת
יוכרע ואני אדע לאן אני שייכת?
אין מנצחים ואין מפסידים.
האפלה תמשיך להיאבק
באור לנצח.
~~~~~~~~~~~~~
הערה קטנה: לא היה לי פשוט לכתוב את המאבק הפנימי הזה.
הוא אמיתי לחלוטין. ובאמת שהיה קשה לכתוב כול מילה ותיאור כאן.
ברגע שהתחלתי כבר זרמתי אבל עדיין עזרתי לכתוב את המאבק הפנימי הזה שמתחולל בתוכי מאז שאני מודעת לו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
