וובכן, מיותר לציין איזה יום היום, כולנו יודעים וזוכרים.
ישנם הרבה אנשים ביום הזה.
חלקם מנסים להשאר אדישים וצינים בשביל להיות "מגניבים" , "מי צריך את היום הזה?! פסדר.. הבנו.. למי אכפת מהעבר?!"
חלקם מתחילים להיות אובר רגישים ולא מפסיקים לבכות על כמה מר גורלנו , וגורל העולם.
וחלקם.. פשוט יושבים וחושבים.
כמוני.
יושבים, כן, יושבים.
זה מזכיר לי, היום בטקס, כשהזמינו את הרב הראשי להקריא את נאומו
כל האולם נעמד על רגליו לאות כבוד, ואני? אני המשכתי לשבת. אני חושבת שהייתי היחידה בכל האולם.
אנשים הסתכלו עלי במבטים מוזרים שכאלה, התלחששויות פה ושם
"למה היא לא עומדת?" "איזו חוצפה!"
חייכתי, אני זוכרת שחייכתי, והייתי אפילו גאה בעצמי, על זה שאני עומדת על העיקרון שלי, או יותר נכון, יושבת.
כשכולם התיישבו בחזרה, לחשתי לעצמי
"הוא בן אדם כמו כולם, ואם לא עמדתי לאחרים, לא אעמוד גם בשבילו"
אבל זה סתם סיפור שהחלטתי לציין כאן.
אני לא באה לרשום משהו אומנותי ופיוטי, או בכי מר על כמה שרע לי.
אני באה לרשום את דעתי, ואת המסקנות שלי מהיום הזה.
שלא תבינו אותי לא נכון, לא רע לי ביום הזה, רע לי.. ומאוד. אבל זה לא העיקר כאן.
אחד הדברים שאני מסיקה לעצמי כל שנה מחדש מהיום הזה, זה הנושא של שנאת חינם.
כמה שהדבר המזוהם הזה קיים אצלנו, בתוך תוכנו.. בתור בני אדם.
משעשע אותי לשמוע את הרב מדבר על שנאת חינם, ועל כמה שצריך לאהוב אחרים, בזמן שבתוך תוכו הוא שקוע בדעתו לשרוף למוות את כל ההומואים.
לפי דעתי, המסר של היום הזה, הוא לא לזכור .
המסר של היום הזה, הוא לזכור, ללמוד ולשנות.
העבר שלנו לא כל כך תלוי בנו, היה מה שהיה, והיה הרבה, ונכון, חשוב לזכור את זה. חשוב לזכור מה עשו לנו, חשוב לזכור..
אבל לא סתם לזכור, לזכור וללמוד.
להעביר הלאה לדורי דורות את מה שעבר עלינו, בתור עם יהודי, בתור בני אדם.
רצח, רצח טהור.
בן אדם הורג בן אדם, ולמה? בגלל קצת שוני? בגלל שלא מקובל עליו משהו שונה? כמובן, אי אפשר לקבל את זה, אי אפשר להצדיק את זה.
אבל גם אי אפשר להתנגד לזה, לא לפחות אותם אנשים שעושים את זה בתוך עצמם, וממשיכים לעשות את זה.
מה המטרה של היום הזה אם לא להסיק ממנו מסקנות וללמוד עליו?
אז תדברו, על כמה שמר גורלם של העם היהודי, וכמה עצוב שכולם נספו כאן, ויום למחרת, המשיכו במעשייכם, הפגנות של רצח נגד כל מי ששונה
הוצאות להורג, חרמים, השפלות, של כל מי ששונה ממך.
"ימח שימם של הגרמנים"
אבל אדוני הרב, זה לא כל הגרמנים.
היום הזה מסמל הרבה מעבר ללזכור, הוא מעביר מסר אמיתי וטהור של קבלה, אכפתיות, גזענות ששוררת אפילו קצת אצל כולנו.
היום הזה מסמל, איך האדם נתן לתכונות הרעות שבו להשפיע עליו.
ואנחנו, בתור בני אדם, בתור יהודים שחוו את זה, בתור קהילה של אנשים שחווים את זה, בתור פאקינג בני אדם.
אנחנו! צריכים להמשיך וללמוד, להעביר הלאה את המסר.
להעביר הלאה את מה שלומדים מהיום הזה.
האנשים הללו לא נפלו סתם, ואני לא מדברת על השישה מליון יהודים, אני מדברת על ה-12 מיליון בני אדם שנפלו.
בני אדם שלא עשו כלום, אלא חיו את חייהם, או לפחות ניסו.
זכרו את האנשים האלה, כן, זיכרו אותם.
זיכרו את מעשי הנאצים, כן, זיכרו את זה.
אבל אל תסתפקו בזיכרון הזה
אל תסתפקו בלזכור ולא לעשות עם זה שום דבר מעבר
זיכרו את היום הזה, כן.
אבל לימדו מן היום הזה.
לימדו והשפיעו על העתיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
its Super Yael!