אני לא חושבת שלשים בתמונת פרופיל שלי בפייסבוק את הסמל של JUDE זה מה שיעשה לי את ההבדל.
בכלל, מעולם לא הקדשתי את מלוא תשומת הלב שלי לזיכרון השואה, אפילו לא ביום הזיכרון.
אני מציינת את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בדרכי השקטה שלי.
אני לא יושבת כל היום מול הטלוויזיה ורואה סרטי שואה, אני רואה מקסימום 2,3 תוכניות. אני לא הולכת לטקס, אלא נשארת בבית. אני עושה דברים שמחים וקוראת, רואה סרטים, משחקת עם אחותי, לומדת למבחנים ובאופן כללי לא מתייחסת לעובדה שזהו יום הזיכרון. אני גם מספרת בדיחות שואה במשך שאר השנה (ביום הזיכרון לא כי זה פשוט חוסר טקט).
אבל זה לא בגלל שאני בן אדם רע. אני לא מרגישה צורך להביע בצורה בולטת ומופגנת את איך שאני מרגישה לגבי השואה, ובטח שלא חושבת שאם אכתוב על כך סטטוס זה מה שיעשה את ההבדל.וזה לא בא אפילו ממקום שאני לא מוצאת את הקשר שלי אל השואה- כאשכנזייה מן המניין, הייתה לי משפחה בשואה וגם יצא לי לדבר עם ניצולי שואה ולשמוע את סיפורי הזוועות. ואני עצובה, אפילו מזילה דמעה בטקסי בית הספר הדרמטיים (זה מה שיש כשהמורה לתיאטרון מביימת את הטקס). אני פשוט עושה את זה בדרכי השקטה שלי, וממש לא רואה את הבעיה עם זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דונהגרציה