במקום שהרצאיונל והרגש נפגשים

המסך של המחשב נראה לפתע בוהק עד מאד לצפייה עליו. קשה לי לנשום. אני מרגיש לא טוב. ברונכית- דלקת גרון, עיניים ואוזניים ואוו ממש חטפתי אותה כמו שהרופא שלי אמר. קצת מרגיש רע שלקחתי עוד יומיים חופש מהעבודה כי היו כבר מספר ימים בפבואר שלא הלכתי בגלל שהיה לי קשה להתמודד.

זה מצחיק אותי איך תמיד כשחולים מרגישים יותר לבד כי אין אף אחד שבא לבקר אותך ולרוב אתה מצונף בבית מתחת לשמיכות הפוך. אני חושב שהיה יותר טוב אם מישהו כאן היה לידי. אבל אני יודע שחלק מאותם אנשים שאומרים שהם כאן , סתם מתחזים כי הם לא באמת רוצים ליצור קשר, הם תקועים בקונכייה האנטיפתית שלהם ומפחדים לצאת ולתת סיכוי/ סיכון כלשהו שיהיה להם יותר טוב. אני קצת מבואס מעצם העובדה שכואב לי כל הגוף ואני לא יכול לרקוד. היום במהלך כמה דקות המחשבות ננדו והתגעגעתי אליה אחרי הכל היינו אני והיא 3 שנים בקירוב בקשר. איפשהו הלב רוצה לתת לזה הזדמנות נוספת אבל הראציונל מחזיק אותי בביצים ומזכיר לי " חבוב לא יהיה לזה סיכוי..." , זה קצת מתסכל חוסר התקווה הזה. ולצערי עדיין לא ממש למדתי להתמודד עם תסכול. היום גם ביטלתי את הפגישה אצל הפסיכולוגית שלי בגלל שהרגשתי חרא, הרגשתי שאני ממש צריך את זה השבוע אבל לא הייתי במצב של להגיע לשם. 

העיניים ממש כואבות לי נראה לי אלך לישון קצת ומחר אני מקווה שארגיש מעט טוב יותר.

שיהיה ליל מנוחה.