על מנת להגדיל את העבריינות, צריך לנקוט בשני מהלכים במקביל:

א.   לעשות את החיים של האזרח הסביר, הלא עבריין, לקשיים.

ב.   לתת פרסים לטרור- לעבריינות.

ממשלת ישראל, בצורה עיקבית, נוהגת כך, ואתן שתי דוגמאות:

ראשונה, הבנייה הלא חוקית של הערבים:

כאשר ערבי רוצה לקבל רישיון לבנייה/ להגדיל את הבית / לסגור מרפסת לרוב לא מאשרים. דרך אגב, גם ליהודים קשה בתחום, אבל אצלם א. זה כן אפשרי.ב. האכיפה בפורעי חוק גדולה (והיה לי שכן שסגר חניה ונאלץ להרוס אותה כעבור שבוע) . אצל הערבים, וזה לא סוד, יש מצוקת בנייה מאוד גדולה, לדוגמה במבנים של בתי ספר, עד שהם נאלצים ללמוד ב"נגלות"- ביום ואחה"צ.

 וכאשר יש בנייה לא חוקית (וזה קורה השקם והערב), ואני לא מדברת על סגירה מרפסת, אני מדברת על בניין שלם, הממשלה לא הורסת את המבנה הלא חוקי, בגלל פחד מתמונות של ערבים בוכים בתקשורת. וממש מול עינינו המשתאות, בירושלים (למרות ההקפאה) קמים להם מדי יום בניינים לתפארת שועפת. אידך זיל גמור...

שנית לגבי העובדים הזרים:

שוב, אין זה סוד  התת-תנאים שבהם נמצאים העובדים הזרים. יש לי שכנה נכה, שהעובדת הזרה שלה (אישה מקסימה) היא ממש השיפחה של המשפחה: היא משגיחה על הילדים בפעוטון של הבת, היא מנקה את הבתים גם של הילדים, נוסף לבית של הקשישה, לא מזמן הם הקימו סוכת אבלים בחניה של הבית שלנו, והעבדות זעקה לשמים! היא פשוט הייתה המשרתת של כל האבלים ומבקריהם. לא נותנים לה את הכספים שמגיעים לה, אין לה בחדר תנאים בסיסיים כמו מאוורר (והקיץ הזה היה חם), לא נותנים לה יום חופש ואפילו ללכת לכנסיה לא מאפשרים לה בימי ראשון, גם על טלפון למשפחה מעקמים לה את האף. היא מפחדת להתלונן, כי התוצאה תהיה כמובן שיגרשו אותה. ומה החטא שלה?

ובכן, כמובן- שהיא לא הביאה ילדים כאן בארץ (הילדים שלה נשארו בבית)

הרי גם כאן (ושאף אחד לא יעשה לי פרצוף שזה הארץ של הילדים לשוהים הבלתי חוקיים, הרי גם ישראלים יורדים שילדהם נולדו בארה"ב כשהם חוזרים לארץ יש להם תחושה של חזרה לבית. הילדים האילו יודעים את השפת אימם על בוריה ובארץ מוצאם מחכים להם הסבא והסבתא והדודים. רק מה ברור שארץ השפע ישראל, קורצת יותר מהודו למשל.) ואנחנו שוב נותנים פרס לאילו שעברו על החוק, ומשאירים אותם בארץ, שוב קשה לנו לראות בתקשורת תמונות של ילדים בוכים.ואם תשאלו אותי הכל קשור באיך שההורים מציגים את העובדות לילד. ואפשר לעשות לילד את החזרה שמחה.

אז מה הפיתרון?

דבר ראשון להעלות את התנאים של העובדים החוקיים בארץ. לחייב את המעביד לעשות להם ביטוח בריאות (בסיסי!!!) להשוות את שכר המינימום שלהם לשל הישראלים. לחסוך להם לפיצויים ובקיצור להשוות את התנאים שלהם לאזרחי ישראל.

ודבר שני, תקשורת אחראית שלא תשדר מגורשים בוכים זה אפילו לא חלום שלי, אני קצת מציאותית, אבל לממשלה אחראית אני כן מייחלת, וכל הכבוד לשר ישי שעומד על עקרונותיו.