אז הבאת בובת וודו מסכנה

מצאת אותה בחנות מזכרות

היא היתה זרוקה בין בובות ברונזה אציליות

רק לה היו אצבעות כחולות

זה הזכיר לך אותי

את האצבעות הקפואות שלי

היא הסתכלה בך בלי הבעה.

ככה, כמו בובה.

לקחת אותה הביתה

שם כשהיית איתה לבד

נזפת בה את כל המחטים שאגרת בשבילי

מחט ועוד מחט

עמוקות יותר ויותר, עמוקות

ואני פערתי עיניים מפקעת המחטים בתוכי

ואתה הטחת אותה על הקיר

היא נחבטה ונזלה לאט אל הרצפה

שם ישבת וחיכית לה.

הבטת בה וליטפת את הפצעים שהזדהמו

היא אהבה את העינויים המחמיאים שלך.

עצמה עיניים עד שנרדמה

כמוני

אל בין המילים שלך.

ועשית אותה חדה ומעורפלת

ועשית אותה נחנקת ונושמת.

והערת אותה בנעיצת הכעסים שלך

ואני תהיתי עד מתי תייסר בה את תסכולך

עד לאן תשאב אותה בתוך העולם המקולקל שלך.

ימים היא ידעה רק את הרגשות שנתת לה

לילות היא חיכתה לרגשות שתחדיר בה

עשית אותה עצובה  

עשית אותה מתרגשת

עשית אותה דרוכה ומתפרקת.

וצוחקת?

 עשית אותה משותקת .