עראבסק

כרגיל הייתה לי הפסקה ארוכה מהפוסט הקודם. אולי עכשיו בחופש אני אספיק לכתוב קצת יותר. לא שיש לי כזה הרבה חופש כרגע, אבל בכל זאת אני לא לומדת בבקרים...

מה שאני עדיין לומדת זה מתימטיקה, כי בעוד ארבעה ימים יש לי מבחן חשוב שיקבע אם אני ממשיכה בתוכנית של בר אילן גם בשנה הבאה. זה קצת מלחיץ ויש המון המון חומר ללמוד, אבל אני מקווה לטוב ובינתיים זה מעסיק אותי ולא נותן לי לחשוב יותר מדי. כשאני חושבת יותר מדי אני נזכרת שוב בפרידה מהכיתה שלי ובעובדה שאני לא אלמד שם בשנה הבאה. אני די בטוחה שיהיה לי טוב בבית ספר החדש, וכבר הספקתי להכיר לא מעט אנשים שילמדו בכיתה או בשכבה שלי שנה הבאה, אבל בכל זאת יש לי צביטה קטנה בלב כשאני חושבת על כל מה שאני משאירה מאחור. הנה, שוב נתתי לעצמי לחשוב יותר מדי.

חוץ מזה, לא הספקתי לעשות הרבה דברים מאז תחילת החופש. התעודה שלי הייתה נחמדה (ממוצע 99.4. כן, היו לי 8 מאיות ו - 95 אחד) אבל זה לא אומר שאני יכולה לתת לעצמי להפסיק ללמוד, ולכן הספקתי ללכת לדי הרבה שיעורי מתימטיקה מאז תחילת החופש וגם לעשות מבחן מתכונת למבחן הגדול שיהיה ביום חמישי הקרוב. שבוע שעבר עשיתי גם מבחן שבודק אם אני מתאימה לקבוצה של דוברי אנגלית בשנה הבאה בביצפר החדש. היו לי שלוש חזרות למופע סוף שנה וגם כמה שיעורי בלט. יצאתי בערך פעמיים עם קבוצה של ידידים וחברות, ועשיתי לילה לבן אחד.

מחר אני הולכת להופיע עם שלושה ריקודים במופע סוף שנה. המשפחה שלי באה לראות אותי (חוץ מאחותי שרוקדת גם היא במופע) וגם קצת חברות (אחת החברות שלי מגיעה גם ככה למופע כי אחותה הקטנה מופיעה עם אחותי). אני לא יותר מדי לחוצה כי אני יודעת שיהיה בסדר, כמו תמיד, אבל בכל זאת לפעמים אני נבהלת קצת כשאני חושבת על הפאדיחה שהקבוצה שלי עשתה באחד הריקודים בחזרה הגנרלית ביום שישי - היינו לא ממש אחידות ובאחד החלקים כל אחת התחילה בזמן אחר לגמרי. אם כבר מדברים על החזרה הגנרלית שהייתה, אני רוצה לספר לכם איזה מזל נוראי יש לסטודיו שלנו. בחזרה האחרונה שהיא לא ביום של המופע, דווקא אז - הייתה הפסקת חשמל באולם שבו תהיה ההופעה. זה אומר שלא הייתה מוזיקה (לכן גם היינו עוד יותר לא אחידות בריקוד), לא היה מזגן עם החום הנורא של חודש יוני, ולא היו אורות. לכן אנחנו הולכות להגיע מחר בשעה חמש לאולם, שלוש שעות לפני שהמופע מתחיל, כדי לעשות עוד כמה חזרות בצורה נורמאלית יותר. כמובן שאת הגזרה הזאת לא הנחיתו על כל הרקדניות בסטדיו, אלא רק על הבוגרות. אני בקבוצה הכי בוגרת שמופיעה ולכן אנחנו היחידות שמגיעות בשעה חמש. הקבוצה שאחרינו מגיעה בחמש וחצי, ועוד כמה קבוצות מגיעות בשש (הקבוצה הכי קטנה שמגיעה בשש זו הקבוצה של אחותי - כיתות ג' - ד'. אחותי בדיוק סיימה את כיתה ד'). הקטנות יגיעו כמו פרינססות רק בשבע.

האמת שאני די שמחה שאני צריכה להגיע בחמש, ככה אני אספיק לסדר את כל התלבושות בצורה שאני אוכל להחליף מהר ואני אספיק להתאפר בלי טעויות שאני אשים לב אליהן רק בוידאו אחר כך. זה גם מוריד לחץ, וגורם לי להתרגל לאולם ולכל הרעיון של המופע. הבעיה היחידה היא שאמא שלי תצטרך להסיע רקדניות פעמיים - פעם אחת אותי ופעם שנייה את אחותי. יש סיכוי שהיא תסכים לעשות את זה, ואז אחותי תיאלץ להגיע בחמש ולהשתעמם לבד עד שכל שאר הקבוצה שלה תגיע.

אחרי שכל העניינים של המופע והמבחן יסתיימו, אני ממש לא יודעת מה אני הולכת לעשות עם עצמי. יהיה לי יותר משבוע שבו לא יהיה לי בלט (אבל כן יהיו לי שיעורי כינור) לפני שאני נוסעת למחנה. אני מתכוונת לעשות לעצמי אימוני ריקוד לבד, ואני אעבוד על דברים שהיו קשים לי השנה חוץ מזה שאני כבר מסוגלת להרכיב שיעור בלט סביר כי אני כבר יודעת מה הסדר של התרגילים ואיך להרכיב אותם.אני מתכוונת גם ללמוד קצת ערבית לבד ואני מקווה שאני אמצא גם בילויים שיצליחו להעסיק אותי. אני כבר רגילה לעומס של המון דברים לעשות ובמיוחד לשיעורי בלט, ועכשיו יהיה לי קשה להתרגל. אני מתארת לעצמי שאני אמצא איזה פרויקט גדול שיעביר לי את הזמן. חשבתי לעבוד אבל לא הצלחתי לחשוב על עבודה שתתאים לי, חוץ מבייביסיטר שזו עבודה לא קבועה.

וזהו בערך. חפרתי וחפרתי, ועכשיו אני חייבת ללכת ללמוד מתימטיקה. אוףף באסה.