יומני היקר !!!

אז סוגרים את ישראבלוג, חלפו עברו להם השנים הרבות בהם התפלשתי כאן ברגשותיי, ושפכתי את ליבי כאן בעוצמות שלי. הכרתי כאן, אנשים וירטואלים טובים, וגם כאלה פחות. אחת, שעד היום היא זכרון טוב (אם את קוראת כאן-כן זו את ואת עדיין זכרון חם בפינה בלב על אף איך שזה הסתיים) הבלוג נסגר מעשית ב2014 לא מרצון אבל מזרם החיים, היו שינויים, אבל בעיקר ננעלו לי מרחבי האינטרנט לביטוי, אנשים התבגרו ונעלמו. אני התמקדתי בחיי, והרגשות לא נעלמו מעולם, אלא שאני אותן מוציא בטיפול בכל מקרה. לכתוב, אכתוב תמיד כי זה אני וכך הייתי מגיל ההתבגרות. על כל פנים, הצטערתי נורא, ודקירה חדה פילחה את ליבי, בדמות זכרון רחוק, לכששמעתי על סגירת ישראבלוג, ששימש עבורי בית רגשי, במשך לא מעט שנים. 

הזכיר לי המון. תקופת החיים בה יכולתי להיות נראה וירטואלית לפחות, אבל לא חייתי באמת. התבטאתי וכתבתי, והצפתי רגשות בעוצמה, אבל לא חייתי את החיים. הבלוג הזה, היה מפלט מפני העולם האכזרי בחוץ, אבל גם לא היו תמדי אנשים שייראו. זה החלק הפחות מלהיב וחיובי שבדבר. זו סיום תקופה שהסתיימה כבר מזמן. בכל זאת, הסגירה הרשמית עוד מעט. זה המון. התבגרתי מעט, התקדמתי מעט בחיים, אני לא מצטער או מתבייש באף מילה שכתבתי פה, הכנות והאמת והצדק עדיין קדושים עבורי. מצטער, שלא יצא לי מכאן חברויות שליוו אותי עד עכשיו, אבל מאמין זה ישתנה גם, כמו שתהליך השינוי הצליח אט אט, במשך השנים ועדיין בעיצומו. אהבה, וזוגיות זו לא מילה גסה. אבל כן הייתה משאלה אחת או שתיים, שאם ניתן לסכם את הבלוג היתה ועודנה, ועוד תלווה אותי עכשיו מחוץ לפה, במקום שלי אכתוב בו, וייכתב בספר האוטוביוגרפי שאותו  אוציא היא- 

1. לגדול (רגשית כמובן)

2. לעמוד בביטחון ועוצמה מול העולם.

שני אלה אמורים להוביל להצלחה בשאר הדברים. מעבודה, עז זוגיות. 

בשני הדברים אני עדיין בתהליך והתקדמתי באופן מינורי, אבל כבר התקדמתי. מאמין שעוד אראה בשינוי. ההצלחה כבר התחילה, אני סטודנט מצטיין היום, באופ. תודה למקום הזה שנתן לי להיראות, ולמי שראה.  פעם אמרתי שהבלוג הוא כמו קבר ומצבה. מסתבר שגם את זה ברשת אפשר להעביר. 

יהיה לי טוב, מקווה ויודע שגם למי שאיחלתי בעבר כבר היה. אמשיך בדרכי. 

נזכרתי בזה... וגם בה. 

שלום ובהצלחה לכולם! הצעירים, והמבוגרים פה כאחד.