אמובטלת בברלין

בבית של דתל"שים כל ענייני הדת הם רגישים ביותר, כל אחד הגיע ממקום אחר, כל אחד נמצא במקום אחר ומשם ממשיך לחיות, אצלנו הוא על סף התאסלמות. האתאיזים רץ אצלו חזק בזמן האחרון. בבית עדין יש כלים נפרדים (הצלחת הלבנה בשרית, הצבעונית חלבית וכל השאר תלוי במה שאוכלים). אני עדיין שומרת בין חלב לבשר (כדת משה וההולנדים בעיקר) והחגים והמסורת חשובים לי מכדי לוותר (אבל בלי הניקיון של פסח, זה פשוט פיקוח נפש מבחינתי..)

כל זה גורם למגוון שיחות על אלוהים בין שני ילדים בני 6 ו 4:

הקטן: אני אגלה אותך לאלוהים! אני אגיד שאתה מרמה!
הגדול: תגיד, הוא בכלל לא קיים..
הוא כן! הוא לא! הוא כן! הוא לא!
הגדול: תבקש משאלה ותראה שהיא לא מתגשמת
הקטן: כבר ביקשתי... שתפסיק לבעוט בי!
אני: גדול, אם אתה מרביץ לאח שלך אוי ואבוי לך!
הקטן: אתה רואה? הוא קיים!

או

כרגע אנחנו עומדים על 1:1

מי שתכריע את הכף כרגע בת שנה ושבעה... אני חייבת להתחיל לעבוד עליה...