אמובטלת בברלין

יש פוחזת מאושפזת ומשמרות בבית חולים, יש עבודה ויש חופש, וגם שלושה ילדים. באוטו הלך המזגן ויש נזילה של מים, לשני צריך טסט. יש כביסה וכלים, ומידי פעם לשטוף את הריצפה, יש שאריות של דברים שצריך להוציא כבר מהמזוודה. צריך למצוא שמלה ומאפרת, צריך להכין לו עוגה. 

עוד לא הייתי מוטלת על ספה ועוד לא הספקתי להציץ במראה, אני לא מדברת על איפור או על גבות ושפם (אני פשוט מטפחת עכשיו את המראה הטבעי...)

אין לי זמן ללכת ואין לי זמן לבוא, אני מתרצת במקומות העבודה ומתרצת לעצמי, כי האמת היא שבשום מקום אני לא נמצאת במאה אחוז של תפוקה, גם לא במאה אחוז כוונה. אני רוצה לישון ורוצה קצת שקט. פתאום היומיום הרגיל שלי נשמע לי כמו חתיכת עוגה..