אמובטלת בברלין

הוא חזר הביתה מבית ספר עם הצהרה ברורה. הוא מצביע לביבי. מלבד תחושת הבושה שהקיפה אותי, והבדיקה המהירה אם משהו שמע את השטויות שיוצאות לו מהפה היתה גם תחושת כישלון אמיתית. החצוף הקטן הזה גיבש דעה לבד. בלי לשאול אותי מה אני חושבת עליה ובלי לוודא איתי שביבי הוא עניין מקובל בבית שלנו. אבל עזבו את כל זה, התיישבנו באוטו והוא הסביר שהוא רוצה שביבי יהיה ראש ממשלה כי הוא מפחד שיהיה שינוי ויבוא מישהו שיעשה פה מהפכות. אין מה להגיד, גידלתי ליכודניק אמיתי.

אז הסברתי לו ששינוי הוא לא תמיד דבר כזה נורא ושיש שינויים שהם חיוביים, כמו למשל כשאחיו נולד ופתאום הוא הפך להיות אח גדול, או כשהשנה הוא בחר שחיה במקום הטקואנדו וגילה שהוא מאוד אוהב לשחות. ובכלל, אמרתי לו, כמו בעניין של חוגים, זה תמיד נחמד שיש מבחר ושתמיד כדאי לחפש משהו יותר טוב אם לא מרוצים מהמצב שקיים. או אז... בדיוק בשניה שהתחלתי לדבר על החוגים, הקטן הסביר שאצלו בחוג היה מדריך ואז החליפו אותו במדריכה, אז אולי בכלל במקום ביבי יביאו אישה.. מכיוון ששלושת המפלגות שהיו מבחינתי אופציה לבחירות מונהגות על ידי נשים מיד חייכתי אל הסנדוויץ' שלי וידעתי שכמו בדמוקרטיה אמיתית יש גם בבית שלי את כל מגוון הדעות.

שמאל מרכז: 1, ימין: 1.

מכיוון ששני ילדי הם ילדים חושבים, עם ראש על הכתפיים וראיה מפוכחת כלפי העתיד החלטתי לעשות בינהם עימות. מימין: הוא בן שבע וחצי, בעל ניסיון רב בניהול משא ומתן עם קטנים ממנו ושליטה ברורה על מעברי הצעצועים של הבית. תחת חסותו הבלעדית נמצאים השלט של הטלויזיה, המחשב וה WII. משמאל: הוא בן חמש וחצי, חסר ניסיון אבל מלא רצון אמיתי לשינוי, הוא הגיע למשפחה כשכבר היו פה דיירים אבל הוא מוכן לחיות איתם יחד בהרמוניה. תחת חסותו נמצאים עיניים שקשה להגיד להם לא, הלגו והפליימוביל.

כמה דקות אחרי שהם עמדו משני צידיו של השולחן, כל אחד עומד על כיסאו ונואם בלהט למה מגיעה לו זכות השליטה הבלעדית על החדר, הם הגיעו לפשרה. בשניות הם סיכמו בינהם שהשלט יעבור מאחד לשני בתום כל תכנית טלויזיה והפליימוביל יחולק לשתי קופסאות. על הקטן הוטלה המשימה של בקשת תוספת לקינוח והגדול עמד מאחור ונהנה מהפירות.

אז מכיוון שעכשיו אני יודעת למי אני הולכת להצביע מחר, ואני מקווה שמי שאני אצביע לו לפחות ינסה לעשות פה מקום טוב יותר, אני יכולה להתפנות לרגע ולקוות שמי שלא יהיה פה מחר בעשר בלילה, ידע לעשות עבור המדינה שלנו את מה שהילדים שלי הצליחו לעשות אצלנו בבית. אחר הצהריים אחד, שלם, שבו הם לא התווכחו על השלט וגם הצליחו להשיג עוד קובית שוקולד. נראה לי משתלם, לא? 

ועריכה קטנה:

אז מתברר שפירסמו עכשיו את רשימת המועמדים לגולדן בלוג, ושאני מועמדת בקטגוריה של הבלוג המשפחתי. אז קודם כל תודה. בחיי שהתרגשתי וזה נפלא בעיניי. הבלוג הזה התחיל כמשהו אחד שאני עושה בשבילי, בין כל הכביסות, הבישולים וההסעות, והפך להיות חלק מחיי. הבלוג הזה מלווה אותי באחת השנים הכי קשות שהיו לי והקוראים שלי פה נתנו לי תמיכה ענקית, אז אולי אני צריכה להוסיף על הבחירה עוד תודה ענקית אחת גם על זה... אין כמוכם. ובכלל, עברתי עכשיו על רשימת הבלוגים בכל קטגוריה והוספתי לקבועים שלי כל כך הרבה בלוגים שרק עבור זה התחרות הזו שווה. 

אז זהו, לכו תבחרו, גם אם לביבי וגם אם לא לי.. סתם כי חשוב להיות נחשב, וכי שווה להשפיע.