אמובטלת בברלין

אז בשישי קיבלו תעודות.

בשנה שעברה, הראשונה שלו בבית ספר, אפילו לא ידעתי שמחלקים עד שראיתי את הנהירה הזו של התלמידים וכולם מחזיקים שקית שקופה עם בריסטול לבן. כששאלתי אותו הוא הפטיר "כן, זה בתיק" ואחר הצהריים הוא כבר חתם במקומי וצייר כוכבים ירוקים על הכריכה.

השנה כבר הייתי מוכנה. הלכנו יחד לנטיעות בישוב ואז הוא חזר לבית הספר להביא הביתה את העניין הזה שיסביר לי אחת ולתמיד אם אני אמא טובה... כשהוא הגיע הביתה גיליתי תגלית חדשה. החל מכיתה ב' הילדים בבית הספר בישוב נותנים הערכות לעצמם, המורה מוסיפה בסוף רבע עמוד שבו היא כותבת את דעתה הכנה על הבגרות שהם הפגינו בעת ההערכה ומוסיפה שורה או שתיים על שיפור ואייכויות.

פה כבר הבנתי שהיום אני לא אקבל ציונים, ואת התעודה שלי על ישיבה על שיעורים ודאגה כנה לתלבושת האחידה אף אחד לא יקרא היום. אף אחד לא יכתוב כמה אני נפלאה כי הילד שלי מגיע כל יום לבית הספר עם סנדוויץ' וכשהוא מבין את החומר. אז לא היתה ברירה והתישבתי לקרוא את הבן שלי, שמעריך את עצמו ולא מודע עדיין לעובדה שזה הכל בזכותי.

ככה גיליתי שהגדול שלי מתאר שהוא לא תמיד מגיע מסודר לשיעור ושהוא שונא את שפת התורה. הוא הסביר שם שהוא צריך להשתפר בפירמידות ושהוא יודע שבשיעור מחול הוא לא תמיד מקשיב למורה. ישבתי מול הדפים הללו, שבהם הילד שלי ידע במדוייק במה הוא טוב ומה הוא עושה בכוונה ונדהמתי לגלות שהילד שלי מעריך את עצמו הרבה יותר טוב ממה שהמורה שלו היתה מעריכה אותי אם היא היתה ממלאת את התעודה. הוא כתב שלא תמיד הוא מתרכז בשיעורים ושהוא מצויין במדעים ואני ישבתי מול הכתב המתאמץ של ילד בכיתה ב וידעתי שמשהו עשיתי טוב.

כי התעודה שקיבלתי ממנו טובה בהרבה מכל תעודה שמורה אחרת היתה מגישה לי, ויש לי ילד שיודע מה הוא עושה ולוקח אחריות על מעשיו. גליתי שהעובדה שהוא קורא ספרים מתחת לשולחן באמצע השיעור היא בגלל שהוא לא רוצה להפריע ונראה לו שזו השיטה הכי שקטה לא לקחת חלק בשיעור. בשפה פשוטה הוא אמר לי "אמא, אני מבטיח שאני עושה כל מה שצריך, אבל אני גם במתח... וזה במקום להפריע..." והשאיר אותי בלי מילים. מה שהמורה שלו כתבה בסוף כבר פחות עניין אותי, הציונים הטובים והפחות כבר לא שינו את העובדה שהייתי גאה. כשהוא לקח את התעודה שתי דקות מאוחר יותר וזרק אותה על השיש הרטוב, כבר כעסתי פחות... זו הרטובה תצטרף לאחותה המצויירת בארון וביחד הם יהיו הוכחה לעובדה שהילד שלי לא שם בשביל התעודה ושמערכת החינוך שלו מצליחה ללמד אותו את מה שבאמת חשוב בחיים. ועל הדרך, גם אותי...