אמובטלת בברלין

פעם בכמה זמן, נכנס לו מישהו לבלוג ומתחיל לקרוא... הוא קורא אחורה לפי חודשים, או לפי נושאים, נמצא לי בבלוג עשר דקות, או שעה. מטייל לי בחיים, קורא לי את הסודות הכמוסים. וכשאני נכנסת קצת אחריו, ורואה את השורות הארוכות שבהם הוא ביקר, אני נלחצת פתאום, ובודקת, מה הוא כבר יודע, ומה בדיוק הוא קרא...

ולפעמים אני חוזרת אחורה עם הסימנים שהוא השאיר לי ובודקת אם הכל שם בסדר, ואם יש משהו שהייתי מוחקת או מעלימה. ותמיד יש איזה פוסט שגורם לי לחשוב שאולי אותו הייתי צריכה להשאיר במגירה או לפחות להוריד ממנו כמה שורות ושבאופן כללי לא תזיק לי קצת עריכה. ובסוף הוא נשאר, ואני מכבה, ותוהה אם זה שקרא אהב או שנא? זאת אני, ואת זה אני לא משנה. אבל הייתי שמחה אם הוא היה אומר איזו מילה. משאיר איזה "פוסט מחורבן" על זה משנה שעברה או חיוך על ההוא שהצחיק אותו נורא, או באופן כללי אומר, הגעתי במקרה, כבר שעה אני חופר, החיים שלך בסדר, רגיל... לא פחות, לא יותר...

נו... טיילת לי ביומן, זה רק נראה לי פייר...