Parkour - הוא ספורט לא תחרותי אשר מתרכז בתנועה יעילה סביב מכשולים.
אומרים שהוא התפתח בצרפת ע"י David Belle בשנות התשעים. אבל ההיסטוריה שלו התחילה עוד בשנות העשירם של המאה הקודמת:
Georges Hébert - היה זה שהחליט לקחת דוגמא מילידי אפריקה שהיו מותאמים בצורה מושלמת מבחינה פיזית לחיות ולשרוד.
הוא אמר ש"הגוף שלהם גמיש, זריז, מיומן ועמיד - בזמן שלא היה להם מורה אחר פרט לטבע עצמו". הוא מייסד את "méthode naturelle" (השיטה הטבעית) שכוללת בתוכה אספקטים רבים כמו ריצה, קפיצה, טיפוס, שיווי משקל ועוד. במהלך השנים השיטה שלו הפכה לסטנדרטית באימוני צבא צרפת.
עכשיו פרקור השתנה. הוא הפכך לענף ספורט שכל טינייג'ר יכול ללמוד.
תזכרו שהם עושים את זה ללא חבל ביטחון וללא מזרן שירכך את הנפילה אם יעשו טעות:
כן, הם עושים פעלולים מהדימים. הכוח שלהם, הזריזות, המיומנות מרשימים. אבל זה רק צד אחד של המטבע.
הצד השני זה הסיכון שהם לוקחים. לפני שהם מצליחים את הפעלולים שלהם הם נופלים לא פעם. ובמקרה הטוב זה נגמר כמהשריטות וחבורות. במקרה הפחות נעים זה נגמר עצמות שבורות ובמקרה הגרוע... אתם מנחשים:
בגלל הסיכון, המתחילים מתאמנים בחדר כושר עם מזרונים וציוד מיוחד. לאחר מכן הם יוצאים לרחובות בשביל לבצע תרגילים על אוביקטים נמוכים ויציבים. אף אחד לא קופץ מגגות על האימון הראשון. הייתי ממליצה לא לנסות את זה בכוחות עצמכם אלא עם מדריך צמוד.
אנא, אל תתבלבלו בין parkour ל-Free running. למרות ששני ענפי הספורט דומים, הרעיון שמאחוריהם שונה. בפרקור מודגשים בעיקר מהירות ויעילות של מעבר מכשולים. "ריצה חופשית", לאומת זאת שמה את כל הדגש על מופע ראווה. יהיו בה יותר סיבובים גלגולים ואקרובאטיקה שלא נחוצה למעבר יעיל מנקודה A לנקודה B. בריצה חופשית שמים דגש על ביטוי עצמי ומופע מול קהל.
Arthur Boorman נפצע כשהיה חייל. הרופאים טענו שהוא לעולם לא יצליח ללכת כמו שצריך ללא עזרים. במשך חמש-עשרה שנה ארטור נשען על הקביים ולבש תומכי ברכיים כדי להתקדם בכוחות עצמו.
יום אחד הוא נתקל בכתבה על Diamond Dallas ושיעורי היוגה שלו. ארטור החליט לתת לזה צ'אנס. תראו לאן הוא הגיע:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strix