בנות יקרות,
כפי שהתחייבתי בפניכן לאורך כל הדרך ובכן יש לי חדשות שאני מבקשת לחלוק עמכן.
קיבלתי במוצ"ש משוב מאת מנחתי אודות הסמינר המחקרי שאמור לשמש תשתית לתזה שלי אודות בלוגי פרו אנה, כאן בישראבלוג- המשמעות שיש לכתיבת בלוג והשתייכות לקהילות בלוגיות פרו אנה, עבור צעירות המתמודדות עם ה"א.
ובכן להלן הדברים:
א. מרצתי התהלבה עד מאוד ממחקרי עד כה, היא טוענת כי יש לי תשתית חזקה עד מאוד לתזה, וכאן בעצם ניתן לי האישור הסופי להוביל את הנושא ואת צורת החקירה בה נקטתי לכדי תזה של ממש של 100 עמודים שלאחר הגשתה אידרש להתייצב למול פאנל מרצים ולהגן על טיעוניי, ממצאי וכו'.
ב. הציון שהיא העניקה לעבודתי הנו: 95, ציון סופי, 94 (שכן די פישלתי בהצגה של מטלה התנסותית אותה העברתי עם עמיתה אחרת בנושא אחר לגמרי שעסק במתבגרים ושימושיהם בתקשורת המונים עליה קיבלנו 90, אזי זה נלקח בחשבון גם בציון הסופי- לא נורא).
ג. היא מאוד התרשמה מצורת החקירה, מהעובדה כי המחקר מבוסס על דיאלוגים ממשיים עם בלוגריות המתמודדות עם ה"א, מה שבעצם בעיני הנו מהות כל המחקר, שכן מטרתי העיקרית הנה בעצם לבסס את כל המחקר על הווייתכן, על מילותיכן.
וכעת לחלק המורכב בכל העניין, אני נדרשת לעמוד למול הבחירה הבאה: האם להסתפק בדיאלוגים שכבר קיימתי עם הבנות המדהימות שהיו מוכנות להעניק לי הצצה נדירה ומאוד לא מובנת מאליה אל חייהן, תוך כדי הוספה של ניתוח פוסטים מתוך בלוגים בישרא....- צורת מחקר לגיטימית לחלוטין שמנסה לחלץ משמעותיות מתוך מה שאתן מפרסמות בפוסטים שונים.
או להמשיך ולפעול/ לחקור באופן בו ביצעתי את הדברים עד כה, הווה אומר, לבקש את עזרתכן, לבחון יחד אתכן האם ישנן עוד כעשר בנות נוספות המוכנות לחלוק עמי מהוויית חייהן, כך שהמחקר הסופי יתבסס על 20 דיאלוגים ויוכל לקבל הכרה אקדמית כמחקר המבוסס על הוויית חייהן של מרואיינות.
אני מודעת לעובדה כי אני מבקשת בקשה עצומה, שלא ממש היית כאן בתקופה האחרונה, שחשתי צורך לנוח מעט וישנן כאלה שיטענו שאולי נטשתי. חשוב לי להבהיר שכן, הייתי מוכרחה להניח מעט בצד את פרו אנה על מנת להקדיש עצמי לדברים נוספים בחיי.
אני כעת מבקשת מכן בעצם להצטרף אליי אל המשכו של המסע המשמעותי ביתר בחיי האקדמיים ואולי גם האישיים כאדם בוגר, כך גם הצגתי את הדברים בהקדמה האישית במחקרי, שכן כתיבתו של מחקר המבוסס על מילותיכן מהווה בעבורי בנשימה אחת חוויה אישית מטלטלת מבחינת עוצמותיה ומלווה במקביל בתחושת ייעוד חזקה מאין כמותה- זה אולי נשמע פלצני, אך זוהי תחושתי.
חשוב לי לכתוב את התזה הזאת, להפיק את המחקר הזה על מנת לנסות ולשנות עמדות, למגר סטיגמות, להכריח כל אדם שקורא את הדברים להתעמת עם מציאות חיים שאולי שונה משלו אך לא פחות לגיטימית- עם הוויית החיים המורכבת מאוד של אנשים המתמודדים עם ה"א ומוצאים את הקהילות הללו ברשת כמקום המסוגל להעניק להם סיוע בהיבטים שונים בחייהם.
כך שאני זקוקה לעזרתכן.
חשוב לי להבהיר, כל ציטוט שהוכנס ויוכנס למחקר היה ויהיה תחת שם בדוי, כלל הדיאלוגים מצויים אצלי בתיקייה מאובטחת שהגישה אליה היא בלעדית שלי, איש אינו נחשף אל פרטים אישיים העולים בתוך הדיאלוגים, גם מנחתי אינה נחשפת את תוכן הדיאלוגים ואני שומרת בקנאות (והדגש הנו בקנאות ממשית) על פרטיותם של כל אחד ואחת המוכנים לחלוק עמי מחייהם- זו התחייבותי ואיני חורגת ממנה.
בנוסף אני מקפידה לעולם לא לחרוג מגבולות הדיאלוג שכל אחת מציבה לי, חשוב לי עד מאוד שהדברים לא יהיו מתוך תחושת כפייה, אני מבקשת ללמוד מכן, להבין מכן- וזו מהות כל מחקרי.
כעת בנימה האישית ביותר, אני מבועתת מגודל האחריות, שכן כעת זה אמיתי, כעת גודל האחריות עליי כחוקרת הנה עצומה שכן חשוב לי לבטא את אשר אתן מבקשות להביע בצורה הטובה ביותר שביכולתי, ועבורי זוהי משימה עצומה.
גלית
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
