 כינוי:
רואה ואינה נראית בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הוסף מסר | 4/2014
הנה אני שוב מתחרפנת
אני לא יכולה אני מתחרפנת. נרגעתי קצת לפני כן, אבל עכשיו אני שוב משתגעת. הוא כתב לי משהו, לא משנה מה, אבל אני ישר קופצת למסקנות שהוא מדבר עליי ושאולי נמאסתי עליו. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. הכל מעצבן אותי ואני מפחדת כל כך מזה שנמאסתי עליו ומזה שאולי יש משהו לא בסדר והוא לא אומר לי.
אוף.
| |
מרתיח אותי
אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה הזאת.
הדרך הכי טובה היא להגיד שזה פשוט הכל ביחד. כעס, עצב, עצבים, גועל, אכזבה (למרות שזה לא אשמתו), כאב, רצון לבכות, חוסר בטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית, קנאה כל כך עזה כמו אש ולהבות. ואני יכולה להמשיך עוד ועוד עד שיגמרו לי המילים, אבל אין צורך.
אני פשוט נתקפת בזה ברגע ולא יודעת איך להפסיק לחשוב על זה. אני פשוט כל כך מיואשת מעצמי ומהמחשבות האלה שאני רוצה פשוט לשבור משהו כדי להרגיע את עצמי. אני לא יודעת איך לא לחשוב עליו ועליה ועליהם ביחד. זה היה לפני שהוא הכיר אותי, אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק. זה פשוט שם, כמו מן בן אדם קטן בתוך המוח שלי. שמנדנד ואומר לי כל הזמן מחדש "הם היו ביחד, הם היו ביחד, הם היו ביחד." ועוד כל מיני תיאורים שאני שונאת לחשוב עליהם. עוד כל מיני דברים שאני שונאת לדעת אותם. ועוד כל מיני דברים שאני לא יודעת ורוצה לשאול אבל לא מעיזה בגלל שזה כואב לי. אך בו-זמנית זה כואב לי לא לדעת ואני משתגעת מזה. ולא לדעת דברים עליהם עושה לי מן חרפון קטן בנפש שאני לא יכולה לסבול.
השגעון הורג אותי. ההרגשה הזאת בלב מחרפנת אותי. אני יכולה לעסוק במשהו ופתאום לחשוב על זה וזה פשוט חותך אותי מבפנים. זה חותך אותי בלב בצורה כל כך כואבת וחזקה שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה. הכתיבה עוזרת לי מאוד, חבל שלא כתבתי על זה לפני כן.
אני נזכרת בזה שוב ושוב. אני חושבת על התקופה שבה הוא התלהב ממנה ואז כבר הפסיק והיא התחילה להימאס עליו, ואני כל כך חוששת שגם איתי יהיה ככה. ואני כל כך מפחדת. נכון , הוא טוען אחרת אבל אני לא יכולה שלא לחשוב ככה, אני לא יכולה שלא
להמעיט בערכי כי אני פשוט לא רואה את עצמי כמו שהוא מתאר לי אותי, ובגלל זה
מאוד קשה לי להאמין.
כל המחשבות האלה עליהם ביחד עושות לי כל כך רע. ולחשוב שהוא היה אצלה כשרק התחלנו לדבר. ולחשוב שהם בטח שכבו באותם ימים שהוא היה אצלה. ולחשוב שהוא בטח לא זוכר ואני לא רוצה לדעת ואני לא רוצה לשאול אבל בו-זמנית בא לי לשאול.
ובא לי לזרוק דברים כדי להירגע.
אני שונאת את זה שאני מתחילה לחשוב על זה ולא יכולה פשוט לצאת מזה. אני חייבת לטחון את זה עד הסוף ופשוט להתחרפן מזה עד שיוצאת לי הנשמה. הנה נגיד עכשיו כבר בא לי לבכות מרוב שאני מפגרת, טיפשה, חסרת כל הערכה עצמית, חסרת כל ביטחון בעצמי אבל הכי חשוב חסרת אומץ או טאקט לדבר איתו על זה. כי אני מזכירה אותה הרבה מידיי פעמים עד שכבר לא נעים לי, אני מעדיפה לשתוק.
טוב לפחות אני קצת מודעת לעצמי.
הכי אני מפחדת שימאס לו ממני. אני כל כך מפחדת מזה. אפילו רק המחשבה הכי קטנה על זה דוקרת בצורה כל כך כואבת בלב. כמו מחטים קטנים שננעצים לי בלב.
ואת הכל אני גורמת לעצמי. למה המחשבות האלה צפות אליי ככה בכלל? למה אני לא יכולה פשוט להיות רגועה? הוא כל כך מדהים ומקסים ואני סתם מתחילה ללעוס את הלעוס ואת המאוס. אני דיי בטוחה שהוא יתעצבן עליי אם אגיד לו את כל זה, כי זה כנראה באמת לא נכון. אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על זה. אני לא מסוגלת שלא להמשיך לחשוב על זה אם אפילו רק חוט של מחשבה אחת חודר למוח שלי בגלל משהו שמזכיר לי איכשהו הכל.
אני צריכה שיטה להפסיק להתעלל בעצמי, זה לא בריא לי בכלל. ואני שונאת להרגיש ככה. בעיקר כשאני לא איתו ולא מדברת איתו ולבד. זה הכי קשה לא לשקוע בזה. כי בדרך כלל אני שוקעת בזה ועמוק.
| |
קשה לתאר
לא יכולה לתאר עד כמה שאני מתגעגעת אליו כרגע. הוא רק נסע לפני שלוש שעות, וכבר אני לא יכולה לשבת בשקט ואני רק חושבת על כמה שאני רוצה אותו פה לידי, ולחבק אותו ולנשק אותו.
אני נזכרת בכל מיני רגעים שלנו ואני מחייכת. כל כך כיף לי להיות איתו. אני פשוט רוצה להיות איתו לעד.
לפני שהוא הלך היה לי רגע שרציתי לבכות קצת, אבל לא הבאתי לעצמי ואני גאה בעצמי. כי בפעמים הקודמות שבכיתי פחדתי להעיק עליו עם זה. ואני שמחה שהצלחתי להחזיק את עצמי. אני לא אוהבת לרחם על עצמי יותר מידיי.
אני מקווה שאספיק ללמוד, זה מעיק עליי אבל אני לא יכולה להתרכז בלימודים. אני רוצה להיות איתו כל הזמן. כל כך שמח לי כשאני איתו, אני לא יכולה לתאר את זה, זה פשוט ככה. קשה לי לתאר את ההרגשה הזאת. אני אוהבת אותו כל כך.
הוא באמת רואה אותי כמי שאני. אני באמת מראה את עצמי כשאני איתו.
זה לא שאני מתנהגת שונה בחברת אנשים אחרים, אבל כשאני איתו אני איכשהו מרגישה חופשי, ואני באמת אני. אני לא מתביישת בשום דבר, וגם אם כן זה עובר לי ברגע שאני מדברת איתו על זה.
הכי כיף לי להיזכר בדברים שהוא אומר ולצחוק. הצחוק יוצא לי פשוט בכל פעם שאני נזכרת במשהו. גם אם זה אותו הדבר, זה מצחיק אותי בכל פעם מחדש.
אני לא יכולה לחכות לראות אותו שוב. אני רוצה שזה יגיע כמה שיותר מהר.
| |
אוף
אני רוצה לדבר איתו, אני רוצה שכבר יתקשר.
4 שעות. פאקינג 4 שעות.
אני מרגישה תלותית ואובססיבית. בעיקר כי שלחתי לו הודעה לפני כמה דקות.
אני מתגעגעת אליו כל כך. ולא לשמוע את הקול שלו כל היום מעיק עליי כל כך. ואוף זה מעלה לי את העצבים. ואני לא יודעת אם לצאת היום או לא.
כי אני יודעת שברגע שאצא הוא יתקשר או ישלח הודעה. ואני אעדיף לדבר איתו מאשר להיות שם.
וההרגשה המעיקה הזאת לא עוברת. אני מרגישה כל כך רע.
נמאס לי לחכות בא לי פשוט להתקשר אליו בעצמי.
אבל אני לא אעשה את זה כי זה טח מוגזם.
אוף ואוף ואוף. אני חושבת שאדבר איתו על זה. (עם כמה שלא בא לי).
אני פשוט רוצה לשמוע את הקול שלו ל5 דקות אפילו.
אפילו "היי" קטן בואצאפ עם מילה או שניים על זה שהוא ישן כל הזמן הזה.
אוף. הרגשה מעיקה שמציקה לי בחיים כל כך.
שונאת את זה. אני רק רוצה לדעת שהכל בסדר איתו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
