על הגוף שלי שריטות, שריטות ממך, מהאהבה הקרה שהשארת בי, שעד היום לא נותנת לי מנוחה.

העיינים שלך שקנו אותי כבר במבט הראשון, הרגשתי שאתה מסמן אותי כמו ששוחט מסמן חיה שהגיע זמנה להישחט.

הרגשתי כמו חיה, הרגשנו כמו חיות בלילה ההוא ששכבנו ובאת לתוכי.

אבל הגוף שלי מלא שריטות, מלא שריטות של שקר, ניצול וכאב. שריטות שלא ייעלמו לעולם ותמיד יזכרו לי מה שאסור לשכוח.

האהבה שלך הייתה אליי עמוקה ומדממת כמו השריטה האחרונה שהשארת לי על הלב.

לא חשוב כמה לילות של אלכוהול ואובדון חושים, לא חשוב כמה גברים ניצלתי כדי לשכוח אותך, זה לא הצליח.

איך אפשר לשכוח מישהו ששרט אותך במשך תקופה כל כך ארוכה? זה כמו לשכוח מי הביא אותך לעולם.

אי אפשר לשכוח את זה, אי אפשר בכלל להתכחש לזה. אתה האהבה האסורה שלי, אתה הלילה והיום שלי.

בזכותך ידעתי מה זו אהבה אמתית אמנם חד צדדית, אבל הרגשתי את הפרפרים בבטן האלה שכולם מדברים עליהם בשירים ובסיפורים, הרגשתי את הציפייה הזו של אני אראה אותו תכף גם לכמה שניות, אז שהכמה שניות האלה יהיו הכי מוצלחות ואתלבש הכי יפה, ואחייך את החיוך הכי מאושר שלי ואשים את הבושם שיתקע לך באף, כמו שהנשימות שלך נתקעו לי בזיכרון.

עכשיו אני יודעת למה יש מלא שירים על אהבה, זה חומר מסוכן, במיוחד שזו אהבה נכזבת. זה ממכר אבל עם כל זה, זה הורג אותך, קצת בכל דקה.

הלוואי והיית שלי, שוכב לידי עכשיו במיטה ומחייך לי את החיוך שלך עם העיינים הגדולות והבהירות שלך, הלוואי והיית מלטף לי את המצח ומעביר את היד על העורף ומושך אותי בחוזקה לנשיקות קטנות, הלוואי.

השריטות ששרטת אותי בגב עם היידים הגבריות שלך עוד השאירו סימנים לנצח, אמנם זה נעלם על פני השטח, אבל זה בעור, עמוק עמוק.

לא אשכח אותך לעולם אהוב שלי, לא תדע זאת לעולם. אולי אתה קצת יודע. הייתי נותנת הכל לעוד לילה איתך ורק הפעם, שיימשך לנצח.