שירה הקטנה

כבר שבעה חודשים שאני שומעת את צמד המילים הללו מתגלגלות מהלשון של המטפלת שלי.כששמעתי אותן לראשונה לא כל כך הבנתי למה היא התכוונה,הפירוש המילולי היה מובן לי אבל לא ידעתי מה היא ניסתה להגיד לי בזה.

"אנחנו נצטרך ללמוד איך לווסת את הרגש,הכל עניין של ויסות רגשי ועוד נלמד לעשות זאת,יש לנו עוד הרבה עבודה בנושא של הויסות הרגשי" ושוב ושוב ושוב.

עברתי ואני עדיין עוברת ימים קשים,ימים כואבים,ימים שבהם כל מה שאני מאחלת לעצמי זה להתנדף מהעולם הזה ולהגיע סוף סוף לשקט המיוחל.

השקט שאני מייחלת לעצמי הוא לא בגלל שכל כל רועש שם בחוץ,אני לא מדברת על איזה אופנוע כבד שעבר ברחוב ומחריש לי את האוזניים או על הבכי של התינוק מהקומה מעל,אני מדברת על הרעש שאני אחראית עליו,הרעש הפנימי שנמצא אצלי בראש.כולנו מכירים את הרעש הזה ולרוב נדמה לנו שהרעש הזה לא בשליטתנו,שכל המחשבות שמשתוללות לנו במוח ולא נותנות לנו לנוח לא תעבורנה בחיים,והרע הזה ילווה אותנו לעולמים.

נכון,ברגע שקופצת לה מחשבה לראש אין ביכולתנו לשלוט בה,בדר"כ היא מגיעה בלי הזמנה,היא פשוט מופיעה אבל מכאן והלאה הכל תלוי בנו.

כן,אנחנו בוחרים אם לינבור,לחפור,לנתח ולפתח את המחשבה או לראות אותה,להכיר בה ולהבין שזו רק מחשבה ופשוט לתת לה ללכת.

מנסיון,יש לנו נטייה לבקר את עצמנו ולשפוט את עצמנו בחומרה,הרבה פעמים המחשבות שלנו נובעות מעיוותי חשיבה שאימצנו לעצמנו עם השנים אבל המציאות שלנו רחוקה מהאמת.

איך זה קשור לויסות רגשי אתם שואלים?

משם הכל מתחיל ושם גם הכל נגמר,הדרך לשקט המיוחל ממש לא פשוטה אבל היא ללא ספק אפשרית.

עד שלמדתי לעשות זאת (ואני לא אשקר,גם אני לא תמיד מצליחה) הייתי נופלת לתהומות שמבחינתי אין מהן דרך חזרה.נוכחתי לגלות שלא רק אני "מרגיעה" את עצמי בדרכים הרסניות,במעשה שנותן מענה רגעי למצוקה שבסופו של דבר גם היא רגעית כי כמו שכתבתי בפוסט הקודם,זה גלים,הרע הופך לטוב שהופך לרע...וכן הלאה,אלה החיים,של כולנו,לצערינו ובנינו גם לשמחתנו.

כשיש קושי לוסת את הרגש אחת הדרכים להרגיע את הכאב זה לפגוע בעצמנו,אנחנו מנסים להקל על הרע ובדרך עושים לעצמנו עוד יותר רע.

חיתוך עצמי,בולמוסי אכילה,אלכוהול,סמים,בזבזנות יתר ועוד דברים "יפים וטובים" מאלה,כל ההתנהגויות האלו קורות כשאנחנו לא יודעים מה לעשות עם כל הרע שאנחנו מרגישים.

כשלא הייתי מרגישה טוב הייתי נכנסת למעגל סגור ולא ידעתי איך לצאת ממנו.הרגשתי רע,הרע שלי הפך מהר מאוד לאשמה שאחריה מיד הופיעה השנאה ואחריה:חתכתי,שתיתי,עישנתי......נרגעתי,עד הפעם הבאה.

עם אימון קבוע והרבה מאוד תרגול למדתי שאפשר להרגע גם בדרכים בריאות יותר,בלי להזיק לעצמי,בלי לגרום לעצמי לסבול יותר ממה שאני כבר סובלת.

למדתי שכשרע לי אסור לי להיכנס למיטה!וכשרע לי אני חייבת להיות עסוקה!למדתי שכשקופצת לי מחשבה שלילית לראש עלי להיזהר,כי אם אני אתן לה פשוט להיות אני אחזור לאותן התהומות.  

ויסות הרגש שלנו נמדד בדיוק ברגעים האלה,ברגעים הכי קשים שלנו ולפעמים,תתפלאו גם ברגעים הכי טובים שלנו.כל החוכמה היא לזהות שרע לי אבל עם זאת לדעת שזה רגעי ושזה חולף,להבין שזה לא סוף העולם ושלכל דבר יש פתרון (ופתרון יעיל) והכי חשוב-גם הרע הזה יעבור!!!

כנ"ל לגבי הטוב,אנחנו לא רוצים לחיות את החיים שלנו באופוריה,אף קיצוניות לא תוביל אותנו למקום טוב,לא זו ולא השנייה.

אז אני יוצאת מהמיטה ומתחילה להזיז את עצמי,להיות פעילה,להיות עסוקה בדברים אחרים כי בנינו המוח הרועש הזה לא כל כך מתוחכם,הוא לא יודע לעשות כמה דברים בבת אחת.ברגע שאני מתחילה להתעסק במשהו אחר באופן אוטומטי הנחתי את המחשבות הרעות בצד,נכון יכול להיות שכשאני אחזור הביתה הן יחזרו להציק לי אבל לפחות נתתי לעצמי כמה שעות של מנוחה מהן.לאט לאט וככל שנהיה עסוקים יותר בכאן ועכשיו המחשבות הללו יאבדו מכוחן ולא ישפיעו עלינו כמו שהן היו רגילות עד עכשיו.

אז הנה כמה דוגמאות לדברים שאפשר לעשות:

לנקות את הבית,לצאת לריצה/הליכה,לשמוע מוזיקה,להתקשר לחבר/ה,להיכנס למקלחת חמה ומפנקת,להתבשם,להתמרח והכי חשוב-לעשות דברים שעושים לנו טוב!!!

זה קשה,אוהו כמה אני יודעת שזה קשה,כן גם אני אמרתי ועוד אומרת משפטים כמו-שרע לי אז פשוט רע,אני לא מסוגלת לעשות כלום,אין לי חשק לצאת מהמיטה והכי הרבה-אין לי כוח!!!

אז אני אגיד עכשיו משהו מעצבן אבל גם משהו שהוא נכון - אז בלי חשק ובלי כוח,עם האוכל בא התאבון ועד כמה שלפעמים זה נראה לנו בלתי אפשרי כשמתחילים בעשייה זה הופך לאפשרי וכך לאט לאט אנחנו מגיעים לויסות הרגשי.

בקיצור,ללמוד לעשות זאת לוקח זמן אבל כשמצליחים אנחנו מרוויחים חיים שלמים!!!

תאהבו את עצמכם,תחמלו על עצמיכם והכי חשוב תהיו סבלניים כלפי עצמכם.