שירה הקטנה

אני אעצור לרגע את השיתוף בתהליך שעברתי ושאני עדיין עוברת ואני אשתף אתכם קצת בכאן ועכשיו...

עבר עלי יום לא פשוט בכלל,בעיקר סביב הנושא של האוכל והמשקל,נושא שלצערי אחרי כל כך הרבה שנים של טיפול אני עדיין לא מצליחה להשתחרר ממנו ואני בספק אם אוכל.

יש משהו מאוד מוזר ברמה ההתנהגותית של מי שסובל מהפרעות אכילה.הרי זה די ברור שהיא נובעת משנאה עצמית אדירה,מתיעוב,מגועל,מסלידה ועוד ועוד אבל יש משהו שאני בחיים לא אצליח להבין,איך עם כל השנאה העצומה הזו והרצון העז לרזות בכל פעם שאני נכנסת למעגל השנאה הזה אני אני מוצאת את עצמי "מענישה" אותי דרך האוכל.לא מספיק שאני סובלת מזה שאני שמנה אז שרע לי במקום לעשות עם זה משהו אני נופלת לבולמוסים,למה?!?!?מה ההיגיון פה???

אני נמצאת בתקופה מאוד טובה אבל מלחיצה.סוף סוף חזרתי לעבוד אחרי שנה שלא עבדתי,אני כבר שמונה חודשים נמצאת באישפוז ולאחרונה אני ממש מרגישה שאני באמת מוכנה להמשיך הלאה.

היום אני יכולה להגיד "שחזרתי לחיים",אני כבר לא נמצאת כל היום במיטה,אני עובדת,לומדת,עשיתי מנוי למכון כושר,נרשמתי לתואר ראשון שאני אתחיל באוקטובר הקרוב ועם כל זה יש ימים שאני עדיין מרגישה אבודה.

זה יהיה שקר אם אני אגיד שלא היה שום שינוי בשנה האחרונה כי היה שינוי ושינוי עצום,בגדול אני ללא ספק מרגישה יותר טוב או יותר נכון יודעת יותר איך להתמודד כשרע אבל עדיין יש רע ויש ממנו הרבה.

פתאום הבנתי שבשמונת החודשים האחרונים קיבלתי כילים להתמודדות טובה יותר,קיבלתי כילים שמטרתם לסחוב אותי קדימה עם כל הכאב ולמרות כל הנפילות,אבל גם הבנתי שעם הרע שבאתי איתו אני גם יוצאת,שבעצם אי אפשר לטפל בו,אפשר ללמוד איך לוסת אותו,איך לחיות איתו אבל הוא תמיד יהיה שם,"מתנה" לכל החיים.

זה נכון?הוא באמת יהיה שם לכל החיים?אני אף פעם לא אזכה להרגיש באמת טוב,אבל באמת באמת טוב,לא כזה שמהול בהרבה זכרונות,מגננות ומסכות,זה יקרה?

אז זה "הכלי" שקיבלתי:היה לי היום יום רע ולמרות כל זה מחר מתחיל שבוע חדש וכמוהו גם אני.אני אקום בבוקר,אסע לביה"ח,בצהריים שאני אחזור אני אלך לחדר כושר ואנסה לשקם קצת את הנפש שלי ממה שהיא עברה בסופ"ש,משם אני אלך הביתה,אתקלח ואשב ללמוד.

ככה זה אה?!?אלה הם החיים?זה לא רק אני?זה ככה אצל כולם?

אז היה לי יום רע,לפעמים יהיה אפילו רע מאוד אבל בכל בוקר מחדש אנחנו שמים על עצמנו את התרמיל הכבד וממשיכים הלאה.

זה לא רק אני!זה אצל כולם!כולנו במהלך החיים מקבלים מידי פעם "מתנות" אבל המתנות האלה הם מי שאנחנו ואני אישית שמחה על מי שאני!