פיזית אני קורסת. העייפות משתלטת עלי. הכאבים חוגגים במלוא העוצמה.

נפשית אני שוקעת במערבולת של חרדות ואי-שקט בגלל הלימודים המתקרבים, בגלל המחלה שלא נסוגה עדיין, בגלל שהחיים הפרטיים שלי על כל גווניהם פשוט לא קיימים כרגע. אבל באמת, באמת אלה לא הסיבות לחרדה. הסיבה האמיתית היא הטיפול התרופתי הקודם שעוד לא עזב לחלוטין את הגוף, הכאב והעצבים הפגועים במובן הפשוט והפיזי ביותר.

לפחות ההיגיון שלי פועל כרגיל, במלוא העוצמה ובדיוק כמו שצריך. רק חבל שהרגשות שנוצרים כתופעת לוואי לתרכובות כימיות שהוכנסו לגוף שלי, מצליחים לגבור עליו.

אם הייתי צריכה לתאר את ההרגשה הייתי אומרת שזה כמו להרגיש שני דברים מנוגדים לחלוטין בדיוק באותו הזמן או לחוות שני ארועים שונים בתכליתם בדיוק באותו הרגע. וגם הייתי אומרת שאני לא אוהבת את זה. אני באמת לא אוהבת את זה.