עוד רשימה נסחפת, לא רציונלית לגמרי ולא הכי מעשית של חשקים רגעיים:

אני רוצה לראות את היקום מבעד לטלסקופ ענק, לבהות במשך שעות בכל הערפיליות והכוכבים הרחוקים שאולי כבר פסקו מקיומם ורק אורם נישא אלי, רוחות רפאיים של גרמי שמיים.

אני רוצה משהו מתוק, לא רחוק, לא סיפור אהבה. פשוט מתוק וטעים, אם כי לא מבחיל ולא כבד מדי. איזה מוס שוקולד אוורירי או גלידה עם שברי עוגיות.

אני רוצה שהילדון המזדהה תחת הכינוי "גושה" לא יתקשר אלי דרך הסקייפ. תהיה אשר תהיה, גושה יקירי, אתה בן שבע-עשרה וילדים בגיל הזה (או ילדים באופן כללי) הם לא כוס התה שלי. כנראה שאלך לחסום את גושקה אחרי שאסיים את כתיבת הפוסט הזה. אוי, גושקה...

אני רוצה שלא יכאב לי, לא עכשיו ולא אף פעם. די, מאסתי בכאבים וכבר חוויתי כמות שמספיקה לחיים שלמים, כך שזהו, מספיק ודי.

אני רוצה להחלים, סופית, באמת, באופן שיגרום לי לשכוח שפעם הייתי חולה במחלה הארורה הזאת, לחזור לעצמי - קטנה, כתומה וחייכנית, בדיוק כפי שאני אמורה להיות.

אני רוצה להחזיר את השיער הכתום שלי שנהרס בגלל תאונת צביעה מזעזעת והפך ללא כוונה תחילה לכהה יותר ואדמוני פחות.

אני רוצה לישון, כי העייפות הזאת משגעת אותי. רק כמה חבל שהשינה תצטרך לחכות עד לרגע בו אסיים את השיעורים והמטלות שיש להגיש לשבוע הבא.

אני רוצה לראות את "ההרפתקאות של טיןטין" בתלת-מימד לזכר ימי הילדות הרחוקים וגם כי יש לי חיבה לא קטנה לכל מה שקטן וג'ינג'י (לאות הזדהות, איך שאומרים...).

אני רוצה לשיר בקולי קולות, ללא סיבה מיוחדת וללא התחשבות בשכנים. לשיר שירי דיסני, רצוי את השירים של רפונזל מ"פלונטר". כן, כנראה שהצד הסדיסטי שלי יוצא היום החוצה (סתם, סתם... השירה שלי לא כזו גרועה, ממש לא).

אני רוצה לצאת למסע בעולם, כמובן רצוי בין מרחבי היקום והזמן למרות כל האי-מציאותיות של הדבר. אני רוצה שמישהו יגיד לי לקחת את המעיל שלי ואז יגרור אותי להרפתקה בלתי נשכחת אי-שם הרחק הרחק מכאן.

אני רוצה להרגיש ילדה, שטותית ומוגנת, לדעת שדואגים לי ושבסוף הכל יסתדר.

ואני גם רוצה קפה, שחור, תערובת של מוקה וערביקה, מעט סוכר, פרוסת לימון.

תודה.

ואיזה דבר שטותי ואולי לא הכי אפשרי אתם רוצים כרגע?