מודה ומתוודה, אני מאלה שקשה להם לזרוק אוכל. האמת היא שאני גם מאלה שקשה להם לשמוע או לקרוא על כך שזורקים אוכל. אומנם אני לא קדושה וגם לי יצא לזרוק סנדוויץ' שלא רציתי לאכול כשהייתי ילדה ופחדתי שסבתא תכעס עלי, גם אני הייתי מגניבה אוכל לא אכול בשקית כהה וזורקת אותו לתוך פח הצפרדע פעור הפה שעל יד הבית או דוחסת אותו עמוק לתוך הפח במטבח כשאף אחד לא היה בסביבה. גם היום יוצא לי לזרוק אוכל, אבל רק את זה שהתקלקל וכבר לא ראוי לשם זה, אם כי בניגוד לילדות עכשיו אני מרגישה עקצוצים של רגשות אשם על כך שהנחתי לשאריות הפסטה להתקלקל או לתפוח האחרון שנשכח במגירה להירקב.
היום אם אני נאלצת לזרוק דבר מה שהיה בעברו אכיל, מתכווץ לי הלב או הקיבה או חלק פנימי אחר כלשהו (מעולם לא הייתי טובה בלהגדיר אילו איברים פנימיים מתכווצים לי בפועל, sorry). אולי זה עניין של גיל או בגרות מסוימת שרוכשים עם השנים, אולי פשוט שיניתי את ההשקפה שלי או גורמים חיצוניים שינו את ההבנה שלי. ומי יודע, אולי כל זה נובע מכך שהבית של ההורים שלי, בו התחלתי לבקר יותר ויותר, הפך למעין "בית ירוק" בחלקו, עם מים משטיפת הכלים שעוברים להשקיית הגינה, עצי הפרי שתפסו את מקומם של צמחי הנוי וכעת מספקים פירות אורגניים נטולי ריסוס, עם סודה וחומץ שמשמשים לניקוי של חלק לא מבוטל ממה שבא במגע עם מזון ומחליפים בהצלחה מסחררת ממיסי אבנית כימיים למיניהם. בכל מקרה, תהיה הסיבה לשינוי ההשקפה שלי אשר תהיה, כיום אני קצת יותר מודעת לערכם של דברים ובין היתר לערכו של האוכל.
בזמן האחרון יוצא לי לראות לא מעט בזבוז, לקרוא על זריקה מכוונת של מזון כדי לשמור על דיאטה או כדרך להתחמק מארוחה. ומה אני אגיד... זה פשוט נראה לי לא בסדר. אני לא אהיה אחת מאלה שמרצות על כך שישנן כמה ארצות עניות בעולם הזה בהן לאנשים אין כסף לקנות DVD בעוד שאנחנו משליכים לחם לפח בלי לחשוב פעמיים. אני לא ארצה על כך, ממש לא, גם כי ציניות זה כבר לא הצד החזק שלי וגם כי זה לא המקום שלי לברבר על דברים מהסוג. מה שאני יכולה לעשות זה רק להביע את הצער האישי שלי בעניין ולנסות להמליץ על דרכים בהן אפשר לחסוך את השלכתו של הסנדוויץ' לפח האשפה.
אז מה אפשר לעשות עם אוכל עודף?
+ לתרום לחתולי רחוב במידה ומדובר במשהו חלבי או בשרי. חתולים מעריכים את זה בדרכם שלהם, תאמינו לי.
+ במידה ונשארו חומרי גלם לבישול ואפיה, כמו תבלינים, תמציות בטעמים שונים, צבעי מאכל וכו', שאתם בטוחים שלא תשתמשו בהם עוד, אפשר להעביר אותם למישהו שכן יעשה בהם שימוש במקום להעיף אותם ישירות לפח. אפשר לשאול בני משפחה או שכנים אם הם צריכים איזו תמצית שקדים או אפילו למסור אותם באתר כמו "אגורה" (הקישור מופיע ברשימות הבלוג).
+ רצוי גם לנהל רשימה של הדברים האכילים שיש בבית, כמו סוגי שימורים או קמחים, כדי לא לקנות פרטים נוספים מאותו סוג בעוד שהישנים שוכבים על איזה מדף נידח במקרר או ארון המטבח.
+ מומלץ גם לא לקפוץ על כל מבצע שיש בסופר, גם אם הוא נראה כל כך כדאי באותו רגע, כי מי כבר צריך חמש צנצנות של טחינה גולמית שהתוקף שלה יפוג בעוד שבועיים.
+ בעלי הגינות הגדולות שאוהבים לטפל בגינה בכוחות עצמם יכולים להכין קומפוסט ביתי מהפירות והירקות שנרקבו (אני בטוחה שיש לכך לא מעט מדריכים אונליין).
+ הבשלנים יכולים להכין ממוצרים שאוטוטו הולכים לנפוח את נשמתם האכילה עוגות בחושות, פשטידות וריבות וכך להרחיק את יום התפוגה שלהם (בתור סטודנטית שחיה בעיקר על "אוכל שאריות", AKA אוכל שמכינים משאריות רנדומליות שמוצאים במקרר, אני יכולה להבטיח שזה אפשרי ואפילו טעים).
+ והפתרון הפשוט ביותר הוא כמובן – לכבד.
אפשר להכין לאורחים צלחת של עוגיות כשהם עוזבים או להביא לדודים מחצית מהלזניה שהכנת ושאתה בטוח שלא תסיים בכוחות עצמך, אפילו את החתולים שכבר הזכרתי אפשר לכבד באיזה קוטג' שנשכך במעמקי המקרר ושהולך להתקלקל בעוד יום.
כן, כיבודים זו הדרך המושלמת לא לזרוק אוכל, בכל מקרה זו הדרך המושלמת בעיני. כך כמות הדברים הנזרקים קטנה וכמות האנשים (והחתולים) שמרוויחים משהו גדלה, ולדעתי זה דבר חיובי למדי.
דרכים נוספות שיעזרו לסנדוויץ' המצוי לא להגיע לפח האשפה יתקבלו בברכה.
נ.ב
מעניין מתי בדיוק פיתחתי את הנטייה להיות eco friendly...
אני צריכה לבדוק את זה עם עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פונד - הבלוג הישן
