נגד מטוסים.

אתמול, הם אמרו לי לעוף מהבית. יש לך את הלילה לארוז ואז תעופי.

ואני, אני אהפסקתי עם המשחקים. גם הם.

אתה נשאר לילה בגשם וזה כל מה שנדרש כדי להבין שטעיתי בדבר אחד-

לא, אתה לא יכול להוציא עצבים על המשפחה כי הם תמיד יסלחו, גם להם יש גבול חרא. 

אז לקחתי מזוודה, והתחלתי לארוז, וארגנתי מקום לישון כמה ימים.

ואז האחות מנסה לשכנע אותי להישאר, והם מנסים לפצות, ולוקחים אותי להסתפר ולבנות חדר חדש.

אבל זה לא מפצה.

זה לא מפצה את הפאניקה, זה לא מצפה על השנאה, זה לא מפצה על זה שאני לא יכולה לסבול אותם יותר.

רואים ? המצב יכול להמשיך להתדרדר לנצח.

קליע לגרון וגמרנו עם זה.