הוא היה אדם של חיבוקים.

הוא היה נורא חכם, נורא נורא יפה, הוא היה משכיל ונחמד. אבל יותר מהכל

היא זוכרת שכל יום שישי הייתה עולה במדרגות לבית שלהם

והוא היה עומד למעלה

מקולח, מסורק, עומד ונותן לה חיבוק

וזה היה חיבוק שהשכיח הכל

השכיח את העבודה ואת הבעיות עם הילדים

הוא השכיח לה את כל הצרות שבעולם

החיבוק הזה היה התמכרות שלה, כל שבוע הוא החזיק אותה

ואז הוא הלך.

הלך בקול של דממה דקה.

ולא חזר

והיא

היא נשארה עם הבעיות והצרות והעבודה והילדים, ולא היה לה את החיבוק הזה

ויום שישי אחד, אחרי שנתיים, היה קר מאוד בחוץ

והיה לה רע

והיא רצה במדרגות ושחכה שהוא כבר לא שם

אז כל הגוף שלה התרגש והיא ידעה שהיא תקבל את החיבוק שלה היום.

אבל אף אחד לא עמד שם, בקצה המדרגות, מקולח, מסורק. אף אחד לא היה שם בשביל שהיא תקבל את החיבוק שלה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/18518

עשר שנים מאז הפיגוע. כל ט"ו בשבת, אנחנו יושבים ובוכים על הקבר.

פנחס טוקטלי, ת.נ.צ.ב.ה , היחיד שנפתר מהפיגוע. היחיד.