חיים בלי רגשות

השעה היא 23:40 . 
אני חושבת על כל התקופה שעברה עליי ועל המדינה.
המילים של השיר 'עכשיו מעונן' של אביב גפן, מתנגנות לי בראש.
'אנחנו דור מזויין, עכשיו מעונן... רוצים ללכת מכאן'
הכל מתקשר להכל, כל התקפה. אנחנו דור מזויין, ככה הוא אומר בשיר, וככה זה באמת, כאשר אנשים הולכים מכות על כפכפים, או פשוט לא יודעים לקבל בקשה של האחר כמו להיות בשקט, אז כן, אנחנו דור מזויין.
בשיר הוא מפרט כמה שהבית הוא מדהים, וכמה שהוא מסוכן, מפחיד. הוא אומר כי למרות שיש כסף, יש עניים. 
למרות שיש שמש, יש אנשים אפורים.
אני רוצה להייחס לשתי המקרים האחרונים שקרו : 
הראשון מבינהם, ריב הכפכפים, חבורת נערים בי התחילו ללכת מכות על כפכפים. 
כאשר קראתי את הכתבה היה רשום כי 'האלכוהול נהיה חלק מן השגרה' באמת ? יפה, עוד סיבה למה אנחנו דור מזויין. 
השני הוא, הנערים אשר רצחו את האדם שרק רצה מהם שקט.
אין לי אפילו מה להוסיף.
אני חלק מהדור הזה, מהדור הפגום הזה. מהדור החסר עתיד הזה. 
דור הפייסבוק, הדור שנולד עם אנטנה ביד. הדור שלא יודע להעריך.
הדור המזויין הזה שאפילו מעצמו לא אכפת לא. 

אנחנו דור מזויין 
עכשיו מעונן..
רוצים ל ל כ ת
מכאן.