חיים בלי רגשות

אחריי ימים של התאפקות, של 'שמירת מילים לפני שאת יודעת דברים' אני בשמחה ואפילו בששון, אני מודה, אני שונאת אותך, אותך, את שניכם. זוג מכוערים.
נתחיל ממך כי אתה החרא הראשי. 

אתה, שהייתי דלוקה עליך עוד מאז טיול פסח, כן אז שרק הכרנו, הרגשתי את הקליק הקטן הזה, שמתי לב שאתה מחפש אותי, ואני גם חיפשתי אותך. 
משם זה התקדם למבטים קטנים בשבט, שקטים כאלו, תמיד ניסיתי להיות לידך, שלא תשכח מי אני. היה ביננו סוג של דיסטנס, הייתי החניכה הזאת, רק החניכה. ופתאום בתהליך קיץ, ששמעתי שאתה יור מחסן, התפללתי לאלוהים, שאני אהיה בוועדה הזאת, שיהיה לי את הסיכוי הזה להכיר אותך עוד לפני שנהיה חלק מהשכבג, ואלוהים החליט שהוא אוהב אותי, ופוף אני בוועדה הזאת. ומשם רק הכרנו, צחקנו בילינו, הסתמסנו, דיברנו בפייסבוק, דיברנו המון בפייסבוק. אני זוכרת שתמיד התלהבתי, מכל סמס קטן, אפילו אם היית קצת חופר, ששלחת את ההודעה, לא נתתי לך לחכות כמ ושאני נותנת לכל ההודעות שלי לחכות איזה חמש שעות אם לא יותר, תמיד עניתי ישר. אנני זוכרת את ההשתכבגות שלנו, שאני סתיו הט'טניקית המושתנת, הפכה להיות חלק מהשכבג הזה, עמדנו במעגל אחד גדול עם השכבג, אני זוכרת שחיפשתי רק אותך, ומתי שראיתי, העלתי חיוך גדול. משם לימי עבודה, לבעיות הקטנות שעשיתי, שברחתי באמצע, ואתה נהנת לצעוק עליי בטלפון, התחלתי להכיר אותך, וכבר הפכתי אותך לצחוק שלי, לידיד הכי חבר שלי, למרות שהרגשתי שאני חייבת להגיע לכל יום עבודה, בשביל להרשים אותך, למרות שחשבתי שהרגשות שלי נעלמו ממזמן, אבל תמיד רציתי להוכיח את עצמי בשבילך. ואז הגיע המחנה, הבניה של הכל, והבילויי ימים במחסן, ואז גיליתי שצריך לישון בזוגות במחסן, כמובן שאני בתור טטניקית חמודה אמרה ישר 'מה?!' אבל בתוך תוכי ישר חשבתי על הלילה שאני אשן איתו. והלילה הזה היה בין הראשונים לשם שינוי, אני זוכרת שאחזנו ידיים במקריות, ומשם זה רק התקדם, הייתי בשוק. לא ישנתי בלילה הזה, התחבקנו, הייתי בשוק. ומשם זה רק התקדם, הראת סימנים של תשוקה. אני לא יכולה להגיד שלא, האם אני הראתי אותם סימנים חזרה ? האמת שפשוט זרמתי עם המצב. לא, לא התנשקנו. באחד הלילות אמרת לי מה אתה רוצה. ואני אחרי כמות ימים עם חוסר שינה, לא רציתי לעושת דברים שאני אצטער עליהם. אז בחרתי פשוט לא לענות ולהגיד שנאי צריכה לישון על זה לילה. אני זוכרת שקמתי באותו בוקר בשוק, לא האמנתי שסוג של ויתרתי על זה, אבל מצד שני, לא חוויתי קשר רציני ראשון, ולחוות אותו עם י"בניק זה לא הרעיון הכי טוב. בזמן המחנה, התחברת מאוד עם הבנות בשכבה שלי, במקום מסויים היה לי כואב שאתה כבר לא 'הסוד' שלי, שאני לא היחידה שבאמת מדברת איתך וצוחקת איתך, אבל במקום מוסיים תמיד ידעתי שאתה שלי, ואחרי הלילות שעברו, בכלל. אחרי הלילה המשמעותי, לא עניתי לך, פחדתי, מאוד, ומבלי ששמתי לב, ככה מתחת לאף שלי, התחברת לך איתה. אני זוכרת שראיתי את זה ולא התיחסתי לזה כל כך, כי ידעתי שאתה שלי, ידעתי, שאתה רוצה אותי, ידעתי שאתה תמיד תהיה 'הסוד' שלי. (או שפשוט לא?...) 
בסוף המחנה אמרתי לו שאני רוצה לדבר אחריי, והוא לא רצה להיפגש. ופשוט רבנו, הוא כעס עליי ואני אפילו לא יודעת למה. ובזמן שרבנו, דיי הרבה, הוא הסתמס איתה, דיבר איתה, ומילים אחרות, הפך להיות 'הסוד' שלא היה כל כך סוד, שלה. 
הוא צעק עליי בפאלפון, הגן עליה, שם כבר הבנתי, הוא לא שלי יותר, הוא לעולם לא יחזור להיות שלי, הוא שלה. לפחות לעכשיו, הוא בצד שלה, אני לא יודעת או אדע מה הוא יודע, או למה בכלל הוא כל כך כועס, זאת לא אשמתי שהייתי מבולבלת ולא רציתי לעשות דברים שאני אצטער עליהם, בסך הכל יש לי מחשבה בריאה ולא מהירה מידיי.
אני זוכרת את השיחה האחרונה שלנו, מרוב שהרגשתי שאני לא רוצה את זה, למרות שפיתחתי משהו, כן, לא משהו, אהבה.
אמרתי שניתן לזה לחלוף, זה עדיף, לשני הצדדים, כך פשוט הכל יהיה בסדר, אני יודעת שאני חיה בסדר, אין דבר כזה ידידים אחרי רומנטיקה, זה סוג של חוק.
ואת, כן, זונה יקרה שלי. תמיד כולן הזהירו אותי ממך, אמרו לי שאת נחמדה נחמדה עד שלב מסויים. למה לא הקשבתי לאנשים, אני נוטה לתת הזדמנות שניה לאנשים שלא ראויים אליה, קיבלת אותה, והפסדת אותה. אמרת לו יותר מידי דברים וכן הוא חרא והוא הוציא דברים מהקשרם. 
אבל את ידעת. לא צריך להיות עיוור בשביל לראות שהיה ביננו משהו. ואת בכל מקרה דיברת איתו, פלירטטת איתו, ואני יודעת שעשית את זה, פיתחת לו כוונות, וכן אני יודעת שאת יותר שווה ויותר כוסית, אז אין פלא שהוא יעדיף אותך, זה סוג של כלל. את מקסימה, את יפה , את כובשת.
אפילו באת ודיברת איתי, אם אני בסדר עם המצב, ניסית להוציא את עצמך טוב, תמימה חמודה ונסיכה, חייכתי, הראתי את הטוב לב שלי, אבל עם כל הטוב, יש רוע, והוא לא יוצא, כי את לא שווה כלום, רוע זה לגרום לכם להיות ביחד. 
אבל חכי עוד יום יבוא, יום יבוא ועוד אני אכבוש משהו שלך. אגנוב לך את הסוד הזה. לא אותו. כי הוא חרא.
שניכם בעצם חרא. תהנו. תבלו אני רק אסתכל מהצד, אוכל את עצמי שאני הייתי אמורה להיות שם, אבל מצד שני אזכר בכל הדפקות שיש לו, ואאחל לך להנות להתמודד איתם.
לכם אני לעולם לא אסתכל בעיניים.
וכן אני יודעת שאתם ביחד, למרות שאני יודעת אחרונה. זה לא מעניין אותי. שיהיה לכם טוב ביחד.
אני כבר אתגבר על הסיפור הזה מתישהו, רק בבקשה, אל תבל בנשיקת או במזמוזים שלכם, מולי. 
ואתה חרא קטן, אותך אני שונאת יותר, הרבה יותר. שרק תעבור השנה בצורה חלקה, ושאני אצתרך לראות אותך רק בשלישי ושישי. וזהו. 
ואת, אני תמיד אשנא אותך בלב, אין מה לעשות, חברה את לא זה מה שבטוח.