האמת היא שמעולם לא למדתי צילום. ברצינות! אני חובבנית עד כאב, ועיניים מיומנות יבחינו בכך. מעולם לא ביימתי תמונה ואת חדוות היצירה אני שואבת מן השיטוט הספונטני עם מצלמה ואנשים מקסימים ברחבי ארצנו היפה (ומדיי פעם, בין מינוס למינוס, מחוצה לה). מעולם לא כתבתי בבלוג הזה יותר מאת שם התמונה והתאריך בה צולמה מפני שפתחתי אותו בכדי שיהווה מקום נטרלי עבורי לחלוק את התמונות החובבניות שלי עם קהל אלמוני אשר יספק ביקורת אמיתית ובונה, ללא שכנועים מיותרים. הסיבה לכך שאני כותבת כעת היא שלראשונה בחיי אני מרכיבה סדרת תמונות פחות "ספונטנית". יתכן שחלק מן התמונות שעוד רגע תראו (עוד רגע קט, סבלנות) חלקכם תזהו מעדכונים קודמים, אך סידורן המחודש הינו בעל משמעות עמוקה עבורי. לאחרונה נחשפתי לשיריה של רונה קינן לראשונה. כיום אני מודעת לכך שהיכרותי הקצרה כ"כ עם יצירתה הינה מקור לבושה, אך לצערי עד לפני זמן לא רב עוד הייתי עמוק בתוך צה"ל וחוויתי הצטמקות תרבותית מצערת. סלחו לי. אני מנסה לתקן את העוול בימים אלה. לפני כחודש רכשתי את הדיסק האחרון של רונה והוקסמתי עד כדי כך שהרצון ליצור תגובה הולמת נבנה בי ולבסוף דחף אותי לאנוס את מכריי להשתתף ביצירה. אני לא אסביר מה כל תמונה מביעה עבורי, אבל אני מציעה לכם להקשיב לשירים המדהימים הללו בעת התבוננות לחוויה משופרת. אני מאושרת מן העובדה שגיליתי (באיחור אופנתי) מישהי שפשוט קלעה כ"כ טוב להרבה נקודות רגישות בחיי כרגע (ובחיי רבים אחרים). לפניכם התמונות הראשוניות ויתכן שיהיו עוד בהמשך. אני רוצה לציין שאני מקווה שזו תחילתה של דרך חדשה מבחינת צילום- שאני אצליח ליצור בעקבות דברים עם מטרה מכוונת מראש ולא לירות חצים בעיניים עצומות ולקוות לקלוע. מקווה שתהנו. אשמח לרעיונות, הערות, הארות.
מיקה.

המראות ונחיתות

Black Tiger

במטוס

הקולב

מה שהלך לי לאיבוד

מעשנים בשרשרת
תודה רבה לכל הממליצים והתגובות החמות והמפרגנות. אני שמחה שדווקא הפוסט הזה הגיע למומלצי ישראבלוג מפני שהתמונות הללו באמת מייצגות המון עבורי. תודה לכם!
