אבל הוא בעצם הצד האשכנזי מנטלית. כלומר, בצד הזה תפגשו את ההתנהגות הסטריאוטיפית לאשכנזים, פולנים אם נהיה ספציפיים (על אף שאין לנו אף לא גן פולני אחד בדם).
ואני לא מרגישה אשמה להגיד שאני לא אוהבת את הסדר. אולי הייתי אוהבת אותו יותר אם היינו עם הצד של אבא, שמריצים בדיחות חסרות רגישות (בדיחות?? אבל הם גרמנים??) ומדלגים על חלקים נכבדים בהגדה, ובמקום להכין אוכל נורמלי קונים חומוס אצל הערבים ליד הבית בחיפה.
בצד המזרחי עושים סדר "כמו שצריך". עם כל הברכות הדרושות והמון המון אוכל (שזה דווקא דבר חיובי). אני מתעייפת מאוד מהר, ובפעם העשרים ששואלים אותי למה אני לא אוכלת את הבשר (כי אני צימחונית, כפי שהייתי בששת הסדרים {סדרים?} הקודמים, וזה לא יישתנה בקרוב) אני כבר מרגישה שמיציתי.
ולמרות כל זה, אם נסתכל עשר שנים קדימה, אולי אני כבר נשואה עם ילדים, עדיין אני אעשה את הסדר עם הצד המזרחי. כי גם אם תוך כדי אני לא כל כך נלהבת, יש משהו במסורתיות שגורם לי לרצות להיות חלק מזה כל פעם מחדש.
ואם זה אומר לסבול את הריכולים של דודה שלי ואת השאלות הבלתי נגמרות על פרטים בחיים שלי שלא באמת מעניינים אף אחד, אז אני יכולה לשרוד את זה.
חוץ מזה שתמיד יש אורז ממש טעים וזה דיי מפצה על הכל.
חג שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבסטיאן