מתבגרת בקצב שלי .

יש לי הרבה אני .

אני עם חברים 

אני בביתספר

אני איתו

אני איתה

אני איתם

אני עם המשפחה

אני עם ההורים

אני עם האחים

אני עם ילדים שאני לא מכירה

אני ברחוב

אני בחנות

אני בסטלה

אני בדיכאון 

אני עם מבוגרים

אני עם הורים שהם לא שלי

אני בבית

אני בחוץ

אני לבד 

בכל אחד מהם יש אותי , יש בערך את אותו האופי , את עצמי . אבל בכל אחד מהם ההתנהגות שלי שונה . יש דברים שאני אומרת או עושה עם מישו אחד שאני לא מסוגלת בכלל לחשוב לעשות עם מישו אחר .

קשה לי . אני משתנה לפי הסביבה שלי , לפי האופי וההרגשה של הסובבים אותי .

אני לא חושבת שאני באמת יכולה להיות לגמרי אני בלי שום מסכות ושום התנהגות שונה אלא אם כן אני לבד .

אני לא יכולה להתנהג אותו דבר באותה סיטואציה . 

אני יכולה להיות הכי חברותית וזורמת שיש ואני יכולה להיות הכי שקטה ומהנהנת .

נמאס לי להשתנות בשביל אנשים . 

אבל כנראה שזאת אני , משתנה כמו זיקית , לפי איך שרוצים שאני יתנהג , לפי מה שהם רוצים , לא לפי מה שאני .