אין לי מקום

אני רוצה שתנשק

ותחבק

ותגיד לי שאתה אוהב אותי

ושאני יפה.

אני רוצה להתאהב

אני רוצה שתהיה פה

אני רוצה שוב להרגיש את הפרפרים

לא רוצה לבכות יותר

מתי כבר ארגיש יפה

מתי ארגיש נאהבת

זה פשוט לא נגמר

אני פשוט אשאר לבד לנצח.

לעזאזל מה קרה לימים היפים האלה שעוד היה לי פרץ כתיבה?

הפכתי לעוד בלוג של רחמים עצמיים וספירת קלוריות..

נדפקתי רצח.

הבנתי שאף פעם לא באמת הייתי מאוהבת.

עם כל האקסים שלי.. לא באמת עצמתי עיניים בנשיקה

לא באמת חוויתי את הנשיקה.

אני זוכרת שפעם אחד מהם פתח את העיניים כשהתנשקנו והוא תפס אותי עם עיניים פקוחות,

והרגשתי כאילו הוא נועץ לי סכין בתוך העין.

אולי בגלל זה הוא פגע בי.. הוא הבין שלא באמת אהבתי אותו.

אולי לא הרגשתי בטוחה עם הבנאדם, לא הרגשתי שבאמת טוב לי איתו, 

לא הרגשתי מאוהבת אז לא עצמתי עיניים ונסחפתי אחריו.

בא לי מישהו שיפיל אותי מהרגליים,

בא לי להתאהב.

אני רוצה אהבה אמיתית

מישהו שאני אהיה מסוגלת לעצום איתו עיניים,

מישהו שאני אהיה מסוגלת להרגיש איתו בטוחה ומאוהבת.

ונאהבת.

ו.....

נתקעתי.

כלכך קרובה להחלפת קידומת ואני עולה בחצי קילו ...