"Should I give up or Should I keep chasing pavements"

אין לי יותר מידי מה לכתוב פה, אז אני אכתוב את המעט שיש לי.

זהו, היום הם נגמרים, חיי כאזרח...

מחר בבוקר אני צריך לקום מוקדם מידי, להעיר את ההורים שלי ולצאת לכיוון הבקו"ם..באמת שאין לי כוח..

בא לי עוד חופש, עוד כמה ימים של כלום ושקט, כמו שאני אוהב.

ונעבור למשו יותר מהנה...

עכשיו נגמר טקס חלוקת תעודות הבגרות בתיכון שלנו.

היה נחמד, נפגשתי עם הרבה חברים שהרבה זמן לא ראיתי וגם עם כאלה שהם לא ממש חברים שלי, אבל בסופו של דבר היה נחמד וקיבלתי את תעודת הבגרות שלי ( הייתי בטוח שהיסטוריה הרס לי, אבל אני זכאי)..

וזהו, ממחר אני אראה את החברים אפילו פחות ממה שראיתי אותם עכשיו... נקווה שחוץ משיעמום טוטאלי, ייצא מהצבא משו טוב...

טוב, עפתי לישון-מחר יום עמוס...

והנה שיר שאמרו לי שנכתב עלי... הם צודקים :) והוא גם מתאר לגמרי את ההרגשה שלי לגבי מחר...

הרבה זמן לא כתבתי כאן, או בכלל נכנסתי... בגלל העבודה (כן הצלחתי להשיג אחת רגע וחצי לפני הגיוס...)

אמרתי לעצמי שאחרי מה שקרה אתמול אני חייב לכתוב כאן...

אתמול כמעט מתתי...

כן, כן, כמעט מתתי, זה אולי נשמע לא אמין, אבל זה קרה...

הלכתי לי בדרכי הביתה אחרי העבודה, ובעודי הולך לי ברחוב, לצידי היה מפרץ חנייה כזה ובו מכונית חונה, לא חשדתי.

המשכתי ללכת, ובדיוק צעד ורבע אחרי אני שומע בום ענק ורואה שהמכונית החונה עלתה על המדרכה ונמצאת במרחק של צעד ורבע ממני...נבהלתי...

בשניה הראשונה לא שמתי לב למה שקרה, רק שמעתי את הבום.

אחרי כמה רגעים שמתי לב שמכונית אחרת, לבנה, נכנסה במכונית שחנתה לידי.. כל המקדימה שלה נמעך והצד של המכונית החונה גם, אחרי עוד רגע הבנתי מאיפה הבום ששמעתי (חוץ מהבום של ההתנגשות) - התפוצץ למכונית הלבנה הגלגל...

אחרי כמה רגעים של שקט מוחלט הנהגת יצאה מהמכונית הלבנה ושאלה אותי אם אני בסדר, עניתי בחיוב עם הראש והמשכתי ללכת כאילו לא קרה כלום...

שחזרתי הביתה התיישבתי בסלון, חשבתי על מה שקרה, ופשוט התחלתי לצחוק... אבל כמו מפגר, כאילו לא קרה כלום. רק המחשבה על זה שאני צוחק ממה שקרה הצחיקה אותי עוד יותר...

כמה שעות אחרי כל המקרה חשבתי קצת, כי לפי הבנתי אנשים שמעט מתים מתחילים לשנות את החיים שלהם ומתחילים לחיות כי אז הם מבינים שכל רגע יכול להיות האחרון שלהם...

אבל מסיבה כלשהי לא התייחסתי לזה, אני לא חושב שרק בגלל שמישהו כמעט מת הוא צריך להתחיל לחיות באמת...

חוץ מהקטע של הכמעט להידרס על ידי מכונית חונה כל הסיטואציה די הצחיקה אותי..

חחחחחחחחחחחחחח... קראתי את הפוסט הזה שוב וזה הצחיק אותי שאני כזה מפגר.. כמעט מתתי והתחלתי לצחוק...