המסמר האחרון בארון של החורבן הוא הייאוש הנוח

הטרגדיה האמיתית תתרחש ברגע שנספר לעצמנו

שזה מה שיש ואולי עדיף ככה

ושמה שהיה היה ושאין דרך חזרה

הגבורה היא להביט בפנים של החורבן

להתבונן בתוך הזוועה ולהעז לזכור את מה שאבד

ולכאוב עד הבתוכו של העצם

עד ההתקמטות של הלב

על מה שהיה ואינו

והאתגר הגדול מכולם הוא לשלב בין היכולת לבכות את מה שאבד לנו בדרך והיה יכול להיות אחרת לבין היכולת להודות על היש, ללכת קדימה בלי להביט לאחור, לחיות את הרגע ולקוות לטוב.