אם היה אפשר לדבר עם עצמי של עוד שנה מהיום אז השיחה היתה הולכת ככה:

אני בהווה קולטת את הכעס של אני בעתיד ומתכווצת בבושה

אני בעתיד: תתביישי לך

אני בהווה : אני באמת מתביישת

אני בעתיד: באיזה זכות את ככה מבזבזת את הזמן שלך על פחדים 

אני בהווה: זה באמת לא בסדר אבל איך יכולתי לדעת שיש לי עתיד

אני בעתיד: לא יכולת. אף אחד לא יודע. זה סתם תרוץ. לא צריך לדעת בשביל להתקדם הלאה.

אני בהווה: אני אשתדל לזכור את זה

אני בעתיד: לא מספיק לזכור. צריך ליישם.

אני בהווה: אבל איך?

אני בעתיד: פשוט לפעול. להתקיים בעולם כאילו יש לך בו מקום ולא כאילו מתת כבר.

אני בהווה: טוב.. בכל פעם שהפחד מהעתיד יכווץ אותי, אדמיין את פנייף המאוכזבות ואתנגד לפחד.

אני בעתיד: בהצלחה. אני בונה עלייך.