UnNder The Blanket

אבל אני יודעת כמה שאת נהדרת ואמא טובה, ועד כמה שאת נאמנה ומשקיעה במקום העבודה שלך וזה בהחלט לא מגיע לך.

אני לא יודעת את כל הפרטים, שמעתי אותך מדברת עם אבא בצהריים, שמעתי אותך מפוחדת, שמעתי אותך מבולבלת..

הבנתי שזה משהו שקשור לגן שבו את עובדת ולמפקחת (חדשה יחסית) שאחראית על הגן.

ופחות או יותר הרכבתי עכשיו את הפאזל כשביקשת ממני לפתוח את המייל שלך במחשב שלי כי לא הצלחת לפתוח אותו במחשב הכללי כשפתחתי את מכתב ההמלצה והפנייה למפקחת של הגן.

כנראה שרצו להעיף (לא מוצאת מילה יותר נחמדה כדי לתאר את זה) אותה כגננת בגן שבו היא עבדה עד עכשיו, כי היא לא מתייחסת יפה לילדים.

היא גננת כבר משהו כמו 17 שנה ובאף מקום לא היו כלפיה תלונות.

כל שנה אמא מקבלת מכתבי תודה הבייתה, על כמה שהילדים בגן כבר מתגעגעים אליה ובוכים כי היא לא איתם בגלל מחלה.

היו כמה שנים בעבר שהיא סבלה מסייעת רשעית שכל הזמן פגעה באמא, ובתור ילדה קטנה לא הבנתי כל כך למה אמא בוכה לאבא, היו פעמים שהיא הייתה מכינה כל מיני דברים לגן ובסופי שנה הסייעת הייתה לוקחת אותם בטענה שזה שלה ואמא שלי היא כל כך שברירית ועדינה שקשה לה להתמודד עם מצבים כאלה.

אותו הגן שבו היא עבדה במשך הרבה זמן נסגר ונהפך לגן דתי, ואמא בינתיים כל שנה~שנתיים נדדה בין גנים שהעירייה נתנה לה, עד תחילת השנה הזו,

שבה הבטיחו לה שזהו, אין יותר מעברים, היא נשארת בגן הזה, גן שסוף סוף קרוב לבית ולא צריך לנסוע בשבילו לקצה השני של העיר.

אבא שלי כל פעם שהיא עברה לגן אחר היה עוזר לה לעצב את הגן, מתקין לוחות, עוזר לה למצוא מקומות למתנות לסוף שנה או לימי ההולדת של הילדים, בא ומצלם אותם במסיבות בחגים, תחילת שנה וסתם מסיבות נושא שאמא ארגנה לגן ביחד עם הסייעת החמודה שלה.

וברגע שאמרו לה שהיא נשארת בגן הזה, וואו כמה שהיא השקיעה בגן הזה, אפילו בחופשים היא הייתה הולכת לגן כדי לסדר אותו ונשארת מעבר לשעות העבודה שלה, ואבא התקין מדפים בגן ווילונות והם הפכו את הגן ל"ארמון" בשביל הילדים.

כמובן שילדים קטנים יכולים להתנהג כמו שדים קטנים, ולצערה הרב של אמא שלי, השנה היו יותר מדי כאלה, ואני שומעת אותה חוזרת הבייתה צרודה ועייפה, כל הזמן רק רוצה לנוח ו.. זהו, אין לי את אמא שלי כי היא מותשת מהם.

לפי מה שהיה כתוב במכתב, ההורים עצמם אפילו לא היו מסוגלים להשתלט על הילדים שלהם במסיבות השונות וכאילו ציפו מאמא שלי והסייעת להיות "סופרמן" שיחנך את הילדים שלהם באורך פלא.

ילד לא מחנכים רק בגן! ילד צריך לעבור בראש ובראשונה חינוך בבית! ואם מעמידים ילד בפינה או לוקחים ממנו צעצוע כי הוא זרק אותו על ילדים אחרים או כי הוא הרביץ ונשך.. כן, זה בסדר גמור.

אמא שלי לא צריכה להתאמץ עד כדי כך כדי להשתלט על אותם ילדים סוררים.

אמא יקרה שלי, אני מקווה שהכל יהיה בסדר ושהאמת תצא לאור בעזרת התמיכה מאבא והתמיכה משאר ההורים.

אני בעצמי ראיתי אותך מדי פעם איך את מתנהלת עם הילדים בגן, ראיתי כמה אהבה הם מרעיפים עליך ואת עליהם,

כמה את מאושרת ש"היום הילדים היו דווקא חמודים, חוץ מאיזה אחד שעשה קצת צרות אבל לא יותר מדי",

וכשההורים באים בבוקר ואומרים לך "כל הכבוד" על זה שאת מלמדת אותם גם על אירועים אקטואליים ומסבירה להם בעדינות על ימי זיכרון..

"הילד בא אלי ואמר לי "אמא, את יודעת שהיום זה יום מאוד עצוב?"

"למה זה יום עצוב?" שאלתי אותו.

"לפני כמה שנים נרצח ביום הזה ראש הממשלה שלנו" הוא אמר לי.

אני רואה את החיוך על הפנים שלך.