הרגע הזה שאני יושבת בשיעור, קופאת מקור, והיד שלי מתחת למעיל שלו שזרוק על השולחן, ואז היד שלו מגששת את דרכה ליד שלי.. הוא מזמזם "take my hand" ממילותיו של אלוויס שהוא כל כך אוהב, והיד שלי התחממה. ואני מרגישה את האגודל שלו זז מעלה, מטה על ידי שלי.. וכל תזוזה קטנה כזאת זה רעמים וברקים ממרכזו של גופי עד לקצות האצבעות. ואני מרגישה כל כך נדושה בכתיבה שלי.. ואני מרגישה שאני מצטטת בכתיבתי כל מי שאיי פעם כתב קטע קיטצ'י.. משגע אותי שאני לא יכולה להעביר את התחושה הזאת של הקלילות שאני מרגישה לידו. שזה לא אחד הקשרים שלוקחים כבר מדיי. זה קשר כל כך טבעי... כאילו תמיד היינו ככה. ואנחנו עדיין צוחקים אחד עם השני בדיוק באותה הדרך, רק שהפעם הוא מחזיק אותי מהמותן ומקרב אותי כשאני מתרחקת. רק שעכשיו כשאני מריחה את הריח שלו אני באמת יכולה לנשק אותו. רק שעכשיו אני לא מפחדת שאני אגיד משו דפוק, כי אני מצטערת... אבל הוא נתקע איתי. לפחות לבינתיים..
רק שעכשיו אני מרגישה כמו ילדה בת 14, רק שפה אין לי על מה לבכות.. וגם לא יהיה.. ואם יהיה, הוא יהיה זה שינחם אותי.
רק שעכשיו אני מרגישה שעכשיו הוא מרגיש... רק שאני מרגישה שהפעם אני לא משקרת לעצמי ^_^
רק שתידע... אתה לא הולך להיפטר ממני בקלות :P
פשוט אלוויס *~*
DN
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
